מסתורי הוא החושך, הגובר אט אט על מיצרי הסלעים.
מן האור הבוהק השובר מוסכמות, מן הגיא הירוק המזכיר תמונות
ישנות,
מן הקול הקסום שנשאר בלב מאז.
מהדהד הוא קולי בין קניון הצוקים לבין רכס הרים. גובר הוא
החושך על
כל סימטה ישנה, על כל חור, מן הים הכחול, המבטיח יופי תמידי,
מן הפריחה המהוללת המזכירה אותך ואותי. מן האדמה השולטת בצבע
החום, מן השמש השולטת על הקיום.
מן המילים הראשונות שהוציא הפעוט, מן מילותיו האחרונות של
קשיש,
שאינו רוצה עוד לחיות, מן היונה שעפה לה בכנפי לובן חדים, עפה
לה ורוצה לחיות חיים אמיתיים. מן האוויר הצלול שנשם העובר ועד
לכוכב שנפל מכבר.
ריחות קסומים של דברים מדהימים סובבו מחשבות רחוקות,
והילדה הקטנה שמצאה עצמה סובבת, עומדת בתוך הבגרות. והמלאך
המציל, אשר בגדיו תכולים-לבנים, בפיו אין עוד מילים. ורק עכשיו
הכל מבינים.
דמעות של פרחים נטפו על-עליו של העולם, עלעלים מהודרים בבגדים

מלכותיים והכל נראה מושלם.