אני יושבת מול צג המחשב בבית
אחרי ערב ארוך ומייגע של שיחה שמזמן לא ניהלנו
אני רואה בשיריי את סיפור החיים שלי ושלך
מתועד לפרטי פרטים באינטרנט פה באתר
אני קוראת בין השורות את החיים שלי
את הפחד את החששות ואותך
אני חושבת אם כדאי פשוט להוריד את הכל
או להוסיף את הסוף אולי
והיום, אחרי שחיכיתי לראות אותך כל השבוע
כל כך קשה לי פתאום, להרגיש את הגעגוע
מדמיינת אותך מולי, אבל לא שלי
מדמיינת אותך שמח, אבל לא איתי
כל כך כואב לי בלב עכשיו, ואפילו לא ממש ניפרדנו
אני מפחדת בכלל, להזכיר אותי ואותך כ"אנחנו"
שקט אל-חוט באויר
ריח של אביב מתקרב
אז למה בכל זאת קריר
כל כך "קריר" לי בלב
פוחדת מהפחדים של עצמי
פוחדת לגלות לי אותם
האם כל זה שוב לא אמיתי
ולא אהבת אותי אף פעם
יושבת מול צג המחשב
בוכה לי בשקט, תוהה
האם יש מישהו שאותי אוהב
ואם יש, הלוואי וזה אתה

ועכשיו הורדתי ה-כ-ל חוץ מהסוף