מיכה בן-ישי / עינוייך |
ראיתיך פונה לאמון
מלבושי בתיל קרועים
ראיתיך שפנת עיר.
לבי הלם לצדדים
ראיתיך נוגעת בקצוות
ראשי נדם משהיה
ראיתיך עטופת וילונות.
נגעתי, כל כך רכה
ראיתיך חיכנית בזלזול
אצבעי ליטפה במעבר
ראיתיך, כשזמני נשכח.
הלום! הגעתי רצוץ
ראיתיך עולה לגבהים אחרים
ספרה שביעית, מצודדת
ראיתיך ונעצתי כידון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|