עופרי אדר / איש שלי. |
מאז שאתה נסחף בדרך אבודה
כך היא נעשית יותר עמוקה
עיניי נושאות תפילה אל הגלים
ואני מפחדת, בעיקר מהחיים
מרגע שהלכת שפתיי חונקות צעקה
כמו המים, אוהבת בשתיקה
ואני שולחת לך מכתב
אך גם הוא נרטב
ככל שהים עמוק
כך ממני אתה רחוק
שלחתי לך פרחים
אבל גם הם מהעצב נובלים
ובמרחק אני רואה ציפור
שעפה לחפש לה את הדרור
תגיד לי איך לעצור את הדמעות
שבמלח את הים זורעות
חזור איש שלי,
אפילו הים בוכה בשבילי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|