זאפרוד זירנקס לא היה אדם רע. הוא היה אחד הקבלנים הטובים
ביותר בכל גמת אלפא, וככזה זה היה חלק מהעבודה שלו. זאפרוד גם
היה אדם שידע להעריך יופי. אם הייתם רואים אותו בפעם הראשונה,
זה הדבר הראשון שהייתם אומרים. הוא היה לבוש בחליפת חמצן בצבע
סגול, כזאת  שמופיעה בערוץ הקניות עם ההודעה "המחיר ימסר
למעוניינים". מספרים שהחליפה הזאת כל כך טובה, שהיא ממש מעבירה
בצורה אמיתית את התחושה, שהיתה כשהיה אפשר ללכת בלי חליפות
חמצן בכדור הארץ. זאפרוד היה אדם הגיוני, וככזה הוא ידע שזה לא
היה אף פעם. הוא לא האמין שפעם האטמוספירה לא היתה רעילה
ומזוהמת, כפי שטוענים כל המטורפים והטיפשות. זאפרוד קנה את
החליפה הזאת רק כדי להוכיח לפרוצרוד, שהוא יודע להתלבש הרבה
יותר טוב מכל פרוצרוד,  שהוא הרבה יותר עשיר מכל פרוצרוד ושהוא
גם הרבה יותר חשוב מכל פרוצרוד. לא עניין אותו כל המיתוסים
והשמועות על העבר.

זאפרוד ידע להעריך יופי כשהוא ניצב מולו - וכרגע הוא ללא ספק
ניצב לפני יופי. ים של פרחי בר בכל הצבעים: אדום, צהוב, סגול
וכל שאר הצבעים העתיקים. הוא ידע שהיופי הזה נדיר - אולי
האחרון שנשאר בעולם. שמורות טבע, גנים, פארקים, חורשות וגינות
- בהם ובכל מקום אחר כבר לא נשארו פרחי בר. הם פשוט לא הצליחו
להתחרות בכל הצמחים המהונדסים גנטית, באוויר המזוהם ובאדמה
הרעילה. לאט, לאט הם התחילו להעלם מהעולם, עד שהיום הוא ניצב
מול שדה פרחי הבר האחרון - שאותו עליו להרוס כדי לבנות את
בניין השיש והזהב המופתי שלו. חיות קטנות שלא מצאו את מקומם
בחברה החדשה הסתכלו אליו בפחד. לזבובים, לעכברים, לעכבישים
ולשאר המזיקים שזה עתה הביטו בו, השדה היה מקום המחייה האחרון.
התרסיסים החדשים פשוט הבריחו אותם מכל מקום אחר.

זאפרוד הסתכל בשדה בפעם האחרונה, הזיל דמעה מתוכננת היטב לטובת
המצלמות של התקשורת (שכרגיל נזכרו מאוחר מדי, ולא הספיקו לשנות
כלום) ולחץ על on. הוא חייך קלות כשהרובוטים התחילו לפעול.