אינני יודעת מדוע אני עושה זאת כל פעם מחדש...
נותנת לו להטריד את מחשבותיי, וכל פעם באותן השאלות שוב ושוב
"האם אפשר לגזול כמה דקות מזמנך?"
"אפשר לדבר עימך עכשיו, או שמא אינך יכול, אז מאוחר יותר"..
למה היני כה קשובה לרצונותיו? כשאפילו פגישה ראשונה בינינו טרם
התקיימה...
והוא מכל הבחורים שרוצים אך אינם מקבלים חזרה את אהבתם.. מדוע
הוא?
היום נהיה לי חבר... חבר חדש, יצאנו לכמה פגישות והוכרזנו
היום, החלטנו היום לצעוד צעד אחד קדימה בקשר שלנו.. יחד..
אני אכן חשה ברגש עז כלפיו, שלא תהיה אי הבנה...יש בעיניו מין
הילה כזו שקשה להסביר, אחד מהיצורים המדהימים אשר שובים בסערה
מיני בחורות מבלי למצמץ..
אך כשקמתי, וראשי בחיקו, בעודו שוכב לצידי הבוקר, שמעתי את
השיר שקודמו הקדיש לי.. הוא הקדיש לי את השיר הזה פעם..
הייתי עם החבר, אך משום מה כמיהה תקפה אותי ורציתי להיות
לצידו..
צביטה צבטה בחוזקה בלבי.. נזכרתי בשיחות הנחמדות, וגם אם מדי
פעם התלוצצנו באומרנו זה לזו "אני אוהב אותך", בסתר לבנו
הורדנו את מסכת ההומור, וכל שנשאר היו הרגשות העזים אחד כלפי
השני..
אך לא ברור לי מה רצונו? מדוע הוא מתרחק כשאני מתקרבת וכשאני
מתרחקת הוא נעלם? מי יענה על שאלותיי מלבדו?
הרי ברור הדבר שאינו מתכוון לתת לי תשובה חד משמעית,
הוא טוען שלא ראה אותי- 'ראה רק תמונות'
אפשר להבין אותו מעט, לא כן? אולי אני זו המחוללת סערת רגשות
מוגזמת ובכך מקיימת סטייה נורמטיבית?
אני זו שהטריפה-אך המטורף ביותר הוא שאיני יודעת ממה רוחי
מוטרפת...

חוסר המודעות? איך יהיה לנשקו? לחבקו? ולחוש את חום גופו
ונשימותיו?

ומדוע אף אחד אחר לא נוגע בי באותה הצורה?
הוא אינו מושלם, הוא אינו הגבר האידיאלי, וגם לא הגבר היפה עלי
אדמות..

"להילחם או לברוח?"  וולטר קנון