עוד לא וכבר,
לקחת את ליבם בזריחתו,
הותרת תקוות ללא אור,
הדמת את נשימתם,
ולא יפרחו עוד.
מעט אתמול והרבה מחר,
אור בוהק בעיניים עצומות,
עקרת אותם בשיא לבלובם,
ולי השארת רק גומה,
גומה שחדרה אל נשמתי.
השמש שלי כבר שקעה,
תקוותי נשברה ואני נקרעתי,
באוויר נותרו ריחות של חלום
של חיוך תמים,
ריחות הפרחים שהיו שלי,
איך נקטפו גיבורים? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.