קמתי בבוקר אבל לא בטוח שהתעוררתי. פתחתי תמקרר וללא כל הפתעה
גיליתי שאין חלב. איזה זין, בחוץ קור כלבים ואני צריך ללכת עד
שמה לקנות חלב. איך זה שזה תמיד נופל עליי ואיך זה שהשותפה
הנוירוטית שלי אף פעם לא שמה לב לדברים האלה?
אז שמתי טריינינג ונעלי קיפי ומעיל הכי לא קשור בעולם אבל הכי
מחמם ויצאתי למסע אל המכולת. 10  דקות הליכה בקור, האף עוד מעט
נושר, נכנס למכולת ורואה את מנש(ה)  הפרצוף שלו נראה קטן
מאתמול אבל עדיין לא רואה מה חסר הפעם. "נו מנשה מה מכרת
הפעם?" אומר בסרקסטיות משהו למנש,"אוזן ימין אבל עשיתי אחלה
קומבינה גם ככה לא שמעתי בה טוב אבל נראתה משהו משהו, אפילו
חור עגיל אחד לא היה בה וקיבלתי במקום אף בשביל האשה וכמה
אצבעות יפות של פסנתרן ת'רוצה לראות? עונה לי בחיוך חסר שיניים
"הא, לא ממש אני צריך חלב..." זרקתי "ותרשום על החשבון"
הוספתי, עדיין מתנצל  "שוב פעם חשבון? אתה יודע על כמה אתה
עומד? ומה עם האף הזה?הוא לא נראה משהו אבל ככה, על החשבון
תזרוק משהו" אמר בזמן שהחיוך ירד ובמקומו עלו קמטי עצבים מסביב
לשפתיים או מה שנשאר מהם. "אולי מחר" קיוויתי שישחרר אותי עם
החלב "אני הולך למסיבה היום ונראה מה אמצא שם" המשכתי,עדיין
מתנצל  "מסיבות הא? אתה יודע איזה חרא של סחורה תמצא שם
במסיבות האלה ואם תמצא שם משהו אז הוא בטח נגוע"
"נגוע?" הופתעתי,"קראתי בעיתון שזה לא הגיע לכאן עדיין"
"עיתונים? לא כל מה שכתוב בעתון זה אמת" חינך אותי מנש "ודרך
אגב אלביס חיפש אותך" יכולתי לראות את ההנאה שלו למשמע דברי
עצמו וכמעט שהקאתי מרוב הלם "אלביס?" עייני נפקחו כמו מטריות
"מממה? ללממה?" עוצר את עצמי מלהקיא,"הוא אומר שגם לו אתה
חייב, משהו בקשר למסיבה האחרונה..."הוסיף מנש בהתרגשות כאילו
היה מת לראות אותו תופס אותי. צריך להבין, אלביס היה, עדיין
ותמיד יהיה המלך ונראה שהבן זונה לא רוצה למות. הוא זה ששולט
פה על הסחר. ואיך זה שפישר קטן כמוני מסתבך עם כריש כמוהו?
גאוניות,זה מה שזה גאוניות!
"אז אם הוא יחזור תמסור לו שלא ראית אותי" התחננתי בעייני
למנשה בתקווה שיבין ,אבל שיבין באמת. והוא מצידו חייך בתגובה
חיוך ממתיק סוד.....
   יצאתי מהמכולת בריצה ,כבר לא הרגשתי קור חוץ מבאף אותו
הייתי צריך לתפוס שלא יפול, שקית החלב מתנדנדת לצידי ודופקת לי
על הירך בדיוק עם הפינה שבתנועה מהירה מידי ותנופה חזקה עפה לי
ישר על הביצים "פאק, אייייי" מלמלתי בעוד עיניי יוצאות מחוריהן
ואור שחור עוטף אותי ואני נופל אל תוך שלולית של משהו שהיה פעם
חי. אני לא יודע כמה זמן שכבתי שם, הכאב לא דמה לשום דבר שאני
יכול לתאר,זה היה כאילו תקעו לי סכין בביצים."נו מה אתה מתכוון
להשאר פה כל הזמן אתה יודע שאין חלב" אני שומע את קולה הצומרני
של תותי ומרים פרצוף מלא ג'יפה וכאב ומייחל שכנגד כל הסיכויים
יפול עליה מטאור "טוב תביא יד ,יופי חמוד...הנה אני אסחב
אותך...נו? יאללה כבר?!?!...יופי, אתה רואה לא קרה כלום..." גם
כשהיא מנסה להיות נחמדה היא הורסת את זה.
הטיפוס במדרגות והקור מסיחים את הכאב של הביצה השבורה ובהגיענו
לקומה השניה אני שומע את קולו של אלביס בוקע מהקומה הרביעית
"הא כן שכחתי להגיד לך יש לנו אורחים, זה החבר שלך אלביס הצעתי
לו להכנס אבל הוא אמר שיותר טוב שיחכה בחוץ. כמה נימוסי מצידו,
הוא ממש חמוד..." אומרת תותי בציחקוק של ילדה בת 16 ונזכר מיד
שהיא  עוד חדשה באי ולא יודעת מי זה אלביס ובגלל זה הוא "חמוד"
."הוא יודע שאני כאן?" אני לוחש לתותי בעוד יד שחורה וענקית
עם טבעת שתשאיר צלקת לכל החיים תופסת לי את הכתף. אני מסתובב
ורואה את יד ימינו של אלביס הלא זה פליט (על שם התרסיס) אותו
פליט שניקה  את כל העיר מהסוחרים הקטנים, פליט שפירק את כל
אותם האנשים שאלביס קורא להם ג'וקים ובגלל זה ניתן לו שמו ,
פליט אותו אחד שנתן את ימינו לאלביס כשזה איבד אותה תרתי-משמע
ועכשיו מסתובב עם יד שחורה ענקית  שנותנת לו מראה מאיים יותר
ממקודם עד כמה שזה אפשרי."לעלות למעלה,אלביס לחכות  לא אוהב,
קטן מבין?" יורק פליט מבין שיניו הירוקות-צהובות. "מבין ,מבין"
אני אומר בפחד ומסנן לתותי מבט שלולא היתה כזאת סתומה היתה
מבינה מה אני רוצה אך במקום זאת היא מביטה עליי בפליאה ואומרת
"מה? עוד כואב לך? לא נורא נטפל בך יחד, עם החברים שלך באמת
שאין לך מה לדאוג יהיה  בסדר!" אוי איזה פוסטמה אם רק היתה
מבינה מה הולך לקרות החיוך המטומטם הזה היה נמחק  בצ'יק...
הדלת הלכה והתקרבה ומעולם לא נראתה גדולה כל כך ליד אדם במצב
אנוש. אלביס נשען על הידית ובתנועה כמעט בלתי אפשרית כשעל פניו
נראה מאמץ כביר הרים את יד ימינו (של פליט) ופתח את הדלת.
"נו,נו אם מוחמד לא בא אל ההר,ההר יבוא אל מוחמד. בבקשה בפנים
חם יותר, הרבה יותר...."
                              -המשך יבוא-