השמש שוקעת לאט-לאט והופכת להיות יותר ויותר אדומה, כאילו היא
כועסת ומתרגזת על זה שהיא חייבת לשקוע, ללכת בעל כורחה, והלבנה
מחליפה אותה.
הירח כולו רגוע, והוא מפזר את אורו הלבן והצח בכל מקום, והשמש
נעלמה כלא הייתה.
היא מצאה פינה להסתתר מאור הלבנה, היא שונאת אותה כי היא לא
חמה כמוהה: היא קרה וחיוורת, והיא חמה גדולה ויפה.
אבל בכל זאת, כמה שהיא קרה וחיוורת, אנשים צעירים ואוהבים
יוצאים דווקא כשהיא נמצאת ולא כשהיא ברקיע, ועל כך היא שונאת
אותה.
"למה דווקא שהלבנה בחוץ?" שאלה את עצמה בכעס.
היא רוצה לראות הכל! את חיי הלילה של כל בן אדם.
פעם אחת דיברה השמש ללבנה, וביקשה ממנה, שפעם אחת בכמה זמן
תיתן לה להאיר בלילה ולראות את מה שהלבנה רואה.
הלבנה הסבירה לה שזה בלתי אפשרי, אך דבר מה אפשר לעשות
בנידון:
אם כל כך מפריע לה שהיא מופיעה ברקיע בלילה, אפשר שהיא פשוט
יום אחד בלבד לא תופיע כלל, ובגלל זה פעם בכמה זמן יש ליקוי
חמה. :) |