הבט בי בעיניים האלה.
אנחנו לא אותו דבר. אני אני, ואתה אינך אתה.
הבט בי, שקר לי קצת.
אתה כה מוזר, אני כבר יודעת. כה שונה. אז תסתום כבר.
אתם כולכם אותו הדבר. לא אהבת לשמוע זאת, הא?
אז דע זאת. אתה חושב שדכאון יעשה אותך מיוחד, שמצבי רוח
קיצוניים נושבים בך רוח של אמן.
אתה כה מדהים, כי אתה חייב לחוות הכל.
יש הבדל בין אדם שחייב לחוות הכל, לבין אדם שצריך לחוות דברים
רק בכדי שיוכל להגיד על עצמו שהוא פשוט חייב לחוות. עשית זאת!
זכית !אתה אדם שחווה דברים.
תעשן סמים, לבריאות. אז חווית.
אנשים אומרים לך שאתה פריק? אני שמחה לשמוע. וודאי לא כמו ששמח
אתה.
ואני לא צריכה דת, אמונה, פילוסופיה, משמעות. אני פשוט כאן.
נחושה ממך.
כולכם אותו דבר. לילה ויום מוזרים אתם, כה שונים.
תקשיב לי כשאני מדברת אליך.
זה כבר מגעיל אותי, אני לא יכולה יותר, מתפוצץ לי הראש.
כבר אי אפשר לשבת בארוחת צהריים בלי לשמוע את כל העולם מצהיר
כמה הוא שרוט ומוזר.
אתה לא באמת מוזר, אתה רק לובש בגדים משונים כדי שאנשים יגידו
לך : "אתה שרוט לגמרי."
זה לא הופך אותך למוזר, רק לאיש רגיל לבוש בגדים מגוחכים.
את לא באמת פריקית, את רק מדברת על חוויות רוחניות עמוקות כדי
שאנשים יגידו לך : "את שרוטה לגמרי."
אתה לא באמת מיוחד, אתה רק תוקע באנשים מבט לפעמים במשך שעה
בלי למצמץ כדי שאנשים יגידו לך :"אתה שרוט לגמרי."
אתם שומעים אותי?
כן, כן, גם את לא מיוחדת וגם אתה לא, וגם היא לא והוא לא. היא
סתם עושה צמות גרועות בשיער, כדי שאנשים יגידו לה: "את שרוטה
לגמרי."
וגם האנשים האלה בכת השטן, הם לא באמת פריקים, הם סתם שותים דם
של חתולים, כדי שאנשים יגידו להם : "אתם שרוטים לגמרי."
טוב, אולי לא.
אז הבנתי, כולכם דפוקים, טוב? כולכם פריקים שרוטים לא
נורמאליים, כולכם פשוט פנטסטיים, כולכם משוגעים ורק אני
נורמאלית. רציתי לצעוק - כולכם משוגעים ורק אני נורמאלית, אני
נורמאלית.
"אני נורמאלית, רק אני נורמאלית!" צעקתי.
"לא נכון, את שרוטה לגמרי." אמרת לי.

אז בעצם אני כן כמו כולם.
רק קצת יותר מתוחכמת.