תלתל הגפן המוריק בידי בערבו של סתיו, מבשר כנחניאלי המדלג,
תקווה של לבן בלב האפור והשחור של נוצותיו.

צוהר חתום יוכל לעצור את השמש מלהציץ ולחמם, אך גם העבה
שבקירות החדר, את הקור לא יעצור.

תרבות האור, שהיא מורשת החמה, מסבירה פנים גם לעשב השדה המוריק
מקנאה על דלותו ובכל זאת לא יפסיק לחמה, להסביר פנים חזרה.

לפרח היקינטון פנים רבות כל כך, עד כי נדמה שהוא מסביר פנים
לכולם - אולי בשל כך רבים מסבירים פנים לו?

יהיר הוא הדקל, שאת פירותיו יהין לחלוק, רק עם מי שיעז לסכן
עצמו בין קוציו, גבוה מעל שוכני הארץ - יש להודות לרוח הטובה
המנערת אותו השכם וערב מאשליותיו להגיע לשמיים, שכן גם הוא
נטוע עמוק באדמה.

ספר לי על זריזותך ואספר לך על שלי, יאמר הפיל לקוף, אך האחרון
יצחק בטירוף, שכן אין הוא מאמין, שאין לפרח מה ללמוד מן הדרדר.