אזכור ... הכל ראיתי
תלם, ציץ, מעיין, פרחים -
בשלל צבעי יופי וצורה,
הלב היה נפעם.
נהנתי ... משחר בוקר,
מהשקיעה הנוטה לערב,
הלילה הכובש בשחור
צבעיו והמסתורין שבו.
אוי ... הכל-תהום,
הטוב והרע יחד,
אחוש בקור הפחד,
עורי יסמור מהמחשבה.
ואבוי ... בממשלתי שהייתי כזר,
חלפה אכסטזה,
הצללים הפכו מחוקים
על אף רגילותי, עייפו עיניי.
עכשיו ... אני צולל אל תוך לילי
אהוב, רשע, נלוז אף מטומטם,
בלי עוויות של רהב,
מגולגל בנשמתי - אי שם.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.