הרגשתי כלפיה משהו מיוחד
כאילו אני איתה באותו החדר. לבד.
בלי כל האנשים שמסביב באים והולכים,
רק היא ואני אחד על השני מסתכלים.
עוברת דקה, עוברות שתיים
ואנו עדיין אחת בתוך השני בעיניים
מביטים עמוק עמוק לנשמה,
וחושבים. כנראה זאת ה"אהבה".
אך קוראים לה לא סתם אהבה,
אלא ממבט ראשון קוראים אותה.
וכשניגשים לנקודת המפגש
רואים שנעלם אותו המרגש,
רואים משהו שונה ומוזר
משהו רע ומכוער
אשר מסתתר שם עמוק בתוך תוכם
וזאת הם מסתירים רחוק מפניי כולם.
במהרה חולפים על פני השני.
שוכחים שבכלל ניפחו את החלום
על אהבה משונה, אהבה ממבט ראשון.
הרגשתי כלפיה משהו מיוחד
כאילו אני איתה בחדר לבד,
בלי כל האנשים שמסביב באים והולכים,
רק היא ואני אחד על השני מסתכלים.
עוברת דקה, עוברות שתיים
ואנו עדיין אחת בתוך השני בעיניים
מביטים עמוק עמוק לנשמה,
וחושבים שזאת אהבה,
אך קוראים לה לא סתם אהבה,
אלא ממבט ראשון קוראים אותה.
אחרי יום, שבוע או שבועיים
מבינים שלא מצאו אחד השני השניים,
מושכים את הקשר ולא מספרים
על כך שלא אחד את השני מחפשים.
רוצים להפסיק ולהגיד יפה "גוד ביי"
אבל פוחדים מזה שהצד השני יפגע אולי.
חושבים אולי תהייה שונה ההרגשה
אחרי חודש או שנה.
עבר לו חודש, כמעט שנה או שנתיים
ודיברו על הדבר ביחד הם השניים,
והבינו שההרגשה האי נוחה נמשכה כל הזמן
ושניהם לא ידעו מה לעשות בעניין.
אחרי שיחה ממושכת, ארוכה
סיימו בחיבוק ונשיקה את ה"אהבה". |