אדון דובון הביט בך בעיניים עצובות. בעצם הוא הביט בך בעין
אחת, השנייה הוחלפה בכפתור פלסטיק שחור. העיקר הכוונה.
הבובה צחקה מהצד עם ריסייה המלאכותיים, רפרפה בהם כאילו היו
כנפיי ציפור. ציפור רעה מאוד. אף פעם לא אהבת ציפורים. היה
משהו במקור שלהן שדמה לחרב או סכין חדה, ועיניהן הכדוריות
המבריקות עוררו בך חלחלה. אף פעם לא אהבת בובות, בייחוד כאלה
עם שיער צהוב, דחוסות לתוך שמלות וורודות עם מלמלה, עם שפתיים
אדומות משורבבות ועיניים כזכוכיות מבריקות, מטופשות.
"את מטופשת בעצמך," הבובה ירתה בקול מתוק, כיאה לבובה צהובת
שיער וכחולת עיניים. "מטופשת ועיוורת, בנוסף לכל." הבובה
המשיכה להתגרות. זו הסיבה שמעולם לא קראת לה בשם כמו זהבה או
חנה'לה או משהו כזה. היא מרשעת, כמו כולם. במקום חתול הם קנו
לך בובה, כאילו זה אותו הדבר.
"ואת יודעת מה עוד?" היא המשיכה, כאילו לא ראתה את הדמעה בעין
שמאל, "את פחדנית. את מפחדת מהכל, מכולם, מעצמך." היא הביטה בך
במבט חצוף ואת משכת את השמיכה על מעל לאוזניים וב"עזבי אותי"
מרוגז בעטת בה והיא נפלה מהמיטה. שיהיה.
אדון דובון רק המשיך להביט מהצד במבט החולמני העצוב הזה שלו.
"הנה הלכה עוד בובה," הוא חשב לעצמו בעגמומיות.
"את פחדנית, את שומעת?" הבובה לא וויתרה. "את חושבת שאף אחד לא
יראה אותך אם תתחבאי מתחת לשמיכה?"
לא ענית לה. היא תתרגל, כמו כולם, לדבר אלייך ולא לקבל תשובה.

"את מפחדת מהחושך, מפחדת מהאור," היא זרקה את המילים בקול
הילדותי שלה, עקשנית, "את מפחדת שיאהבו אותך!"
הדובון הביט בבובה במבט ההוא, כמו מבקש שתחוס עלייך רק הפעם.
אך היא עקשנית קטנה.
"את חושבת שהם לא שמים לב? הם רואים שכל הסימנים מצביעים על אי
שפיות!" הצהובה מכריזה חגיגית.
את מתאפקת לא לתלוש את ראש הגומי שלה ממקומו. למה לא בעצם? כי
אימא אמרה שאת ילדה רעה, גודעת לבובות שלך איברים כל הזמן. כך
גם הגננת אמרה, ואסרה עלייך לצאת לחצר. למי אכפת, חשבת, יש שם
יותר מידי שמש לטעמך. העדפת לשבת בפנים ולשחק עם החתול
הדימיוני שלך, והוא זה ששרט את הידיים של שרון ועמית, לא את.
"אני לא עיוורת." את לוחשת מתוך שפתיים מלוחות, בין הסדינים.
אדון דובון שומע, הוא מלטף את ראשך בכפותיו. "אפילו לא חצי
עיוורת. אילמת, אולי." את מוסיפה בצרידות.
הבובה מתיישבת על השידה, נסתיימה עבודתה להיום. אדון דובון
מניח לעצמו להרדם על השטיח.
את מתכרבלת בתוך תוכי השמיכה ומייללת, והדמעות נספגות בפרווה
השחורה. זה מסביר את שבע השנים של המזל הרע.