נהר האש יפה בסוגרים,
er greift nach dem Eisen im Gurt er schwingts seine Augen
sind blau,
וחופרת לי קבר ברוח.
עיניה נעות באטימות,
מסרבת לשאת את היום המעוך כנייר.
היא חורכת ימים מבעד שפתיים נושמות.
עתה אנו צעירים,
מעולם לא חזרו הספינות,
העיר וקולה השוחק את חיינו מצאו
נחת במי הנהר האפור.
עוטפים השמיים את נהר האש כאם,
גוזמים כל נים זיהום שכמו תינוק נצמד הוא לעשת,
החרא הציף את הריאות.
אנגליה נולדה ביום העפר.
ממעל למערות הסתיו שוכבת ארץ-עיר,
פניה צחורות, היא שרה מזמור לקולות הרוח.
הייתה העיר בי שוצפת ונשימתה בסוגרים.
צועדים מתי העיר בשורות הבטון,
ואנוכי שט שוקע כבתוך נהר,
בונה בית ואש הזמן לו קירות.
יום עובר, ושט בחדרים האפלים
של ארץ-עיר.
בנהרות האופל ההומים של נשמות,
החללים עוד זועקים את עומק הטירוף.
עתה אנו צעירים, ואין פירוש לכך,
מעולם לא ידענו מהם נעורים,
חוף יוטה, 1944,יוני, ודמותך שפרחה בעמקי לבבי.
עתה אנו צעירים, מילים הוגות
צלילים חסרי משמעות.
פנייך כה שלווים בבוקר הלילה,
ואת ארץ-עיר שלווה כמוך באה ויצאה את הבית והלכה ומתה.
דצמבר 2004 כותב את עצמו כאור על ערים,
שיירות שעוברות כרחובות הנהר, ועתה אנו צעירים(לא מצאנו פירוש
המילה)
ולא עצרה ארץ-עיר לעולם,
ותזרום ותזרום כנהר,
Tod ist ein Meister aus Deutschland.