אני מתחיל בטיפוס על הסולם לכיוון הירח. אפי המחודד מעט כמעט
מתנגש מידי פעם במדרגות המתחלפות תחת רגלי. צעדי מהירים, מודע
כי למרות האימון הרב בטיפוס על סולמות שערכתי בשנים האחרונות
הרי שהגעה לירח באמצעות שתי רגלי, הולכת להיות דבר שייקח הרבה
זמן.
מודע לכך שהרבה לא יהיה לי מה לעשות אני מתחיל לספור את
המדרגות, בהתחלה לא ממש מודע לכך אולם במדרגה ה- 2542 אני קולט
את מה שתת-המודע שלי עושה ומצטרף אליו בשמחה. המרחק ביני לבין
הארץ מתחיל לצמוח במהירות שאינה מספקת אותי אבל בהחלט מה
ששרירי רגלי מסוגלים להם.
שני עננים מברכים אותי לשלום, אני מתעטש כאשר הם קרובים אלי,
אלרגי אליהם, בעיקר ללבנים שסתם מטיילים בשמיים. אני מנופף להם
ביד מעט על מנת שלא יחשבו שאני חסר נימוס, ניזהר שלא לעזוב את
שתי הידיים בו זמנית, מרגיש את הרוח המנסה להזיז מעט את גופי
ימינה מהסולם על מנת לבדוק עד כמה כוח המשיכה משפיעה עלי. אני
חוזר בעקשנות לאחוז במדרגה הבאה ודוחף את עצמי כלפי מעלה
לכיוון הירח שנשאר באותו הגודל עד כה.

3456 מדרגות חולפות מתחתי, אני מבחין כי עברתי כבר את ההר
הגבוה ביותר, ומנופף לשלושה מטפסים לשלום, הם אינם מבחינים בי,
עסוקים בטיפוס על מדרונות השלג בתוך ענן סערה עתיק. אני שולח
לכיוון הענק בקשה שיכל עליהם, בתגובה הוא שולח ברק  כעוס
לכיוון אחד מהם, מסביר בדרכו כי אני לא אמור להתערב בנעשה על
ההר.
הידיים שלי ממשיכות כלפי מעלה במהירות ורגלי דוחפות אותי, אני
חש כי כוח המשיכה מחליש את עוצמתו כלפי ונאנח קלות, שולח יד
לנגב את הזיעה ומביט כלפי מעלה לתוך פס הכסף שהוא הסולם עליו
אני נימצא.

7659 מדרגות חלפו תחתי, הירח הארור מסרב להתקרב אלי, אני מטפס
במהירות כלפי מעלה משתמש רק בידי כדי לאזן את עצמי, חש מרחף
מעט על הסולם. האוויר דליל מאוד ואני נאלץ לעצור לרגע ארוך
מידי, על מנת ללבוש את כיסוי הראש, בו אני נראה כמו שדון לילה.
מעולם אל אהבתי לשים דבר על הראש ועדיין איני אוהב זאת.

8125 מדרגות עברו, אני ממשיך בקצב מהיר יותר ויותר, זורק עצמי
ממדרגה אחת לאחרת שנמצאת כמה למעלה, סופר בכל פעם כמה עברתי
במהלך הזינוק על מנת שלא אטעה בספירה. כדור הארץ מתחיל להראות
כמו עיגול גדול ולא כמו ארץ שטוחה שהופיע לפני זמן מה קודם
לכן. מעלי אני מתחיל להבחין לפני הזינוק הבא שלי בדמות כהה על
רקע היקום.
אני מעט מאט את הזינוק ומבחין כי מעלי נמצאת דמות אנושית, כהה
כמו היקום עצמו, אוחזת בכוח בסולם, כמעט מחבקת אותו. אני תוהה
האם אוכל לעקוף אותה מבלי שתשים לב אלי בזינוק ארוך, חושש מעט
מה יקרה עם לא אצליח והיקום ישלח יד ארוכה ויחטוף אותי מהסולם.
טיול ביקום יכול להיות חוויה מאוד ארוכה ומאוד משעממת, הרי
אפילו לספור מדרגות לא אוכל.

היי אתה  אני קורא תוך כדי שיקול קצרצר שמראה על חוסר
בשביעות הרצון שלי מכך שהוא גורם לי להאט בזמן הטיפוס על
הסולם.  הדמות הכהה, ככל הנראה סובלת מחוסר נימוס כיוון שאינה
עונה לי.
אני שולח מבט ארוך יותר בה, מבחין כי היא שייכת לכושי סמבו
מאפריקה ככל הנראה, למרות שאומרים שהיום כבר נותנים להם
להסתובב בכל העולם למכור פסלוני עץ.
בחור  אני אומר במבטה דרומי, מצפה שבזכות גנים עתיקים של
עבד הוא ישים אלי לב. אולם נראה כי גם זה לא ממש משפיע עליו.
אני מזנק עוד שתי  מדרגות כלפי מעלה כמעט וניתקל באחת מרגליו
השריריות, מבחין ברעד קל העובר בה, דופק עליה קלות בזרת בעלת
ציפורן חתוכה למשעי, שלא יחשוב שאני חסר נימוס כמוהו בטעות.
הדמות מתחילה להראות סימני חיים והרבה מעלי מסתכלת לכיווני.
המסכה שעליה בקושי מכסה את הראש הענק של הכושי סמבו שמעלי. אני
מבחין בחיוך ענק תחת המסכה, שיניים לבנות נראות היטב בתוך
המסכה הכהה שמתכהה עוד יותר בשל צבע היקום שמסביבנו.
נו אז אני מנסה ללחוץ אותו. נראה כי הדבר לא ממש משפיע וכמו
מסומם הוא ממשיך רק לחייך לכיווני לא מראה שהוא מתכוון לפנות
לי מעט מקום על הסולם על מנת שאוכל להמשיך במסה ולהגיע לירח.
אני מודה שחוסר הנימוס שלו מתחיל להטריד אותי, כמה כושים חסרי
נימוס כבר אתה יכול לראות במהלך טיפוס על הסולם לכיוון הירח,
אני שואל את עצמי. אתה מתכוון להישאר פה עוד הרבה זמן? אני
מנסה לשאול אותו בנימוס מכוונה שמשהו ישבור את הקרח בייננו.

לרגע אני רואה אותו משחרר יד אחת מהסולם מגרד בפדחתו ואז הפה
הענק שלו ניפתח יו מאן, מה אתה רוצה מביגו'? כנראה שואל
אותי. אני אינטליגנט, מבין כי קוראים לו ביגו' שם משעשע לכושי,
עונה בתגובה אני בדרך לירח ואתה קצת באמצע, מה דעתך לתת לי
לעבור? מוסיף חיוך קטן בניסיון לשכנע אותו לזוז ולתת לי לעבור
אותו.
נו כן דו מאן. עונה לי לא ממש מספק הסבר משכנע מלבד גופו
הענק שיכול לתלוש אותי בקלות מהסולם ולשלוח אותי לטיול אורך
ביקום הכהה.
אני חושב מעט ומתחיל להבין שאני אצטרך גישה אחרת פה, איזה שהוא
משא ומתן. אני מחטט באחד הכיסים הרבים שיש לי מחפש משהו לסחור
בו עם הכושי, מוצא חתיכה של מסטיק ישן. עובר לכיס נוסף מוצא עט
כדורית ששנים לא ראיתי. בכיס אחר אני מוצא זוג משקפים וורודים,
חש שהמזל שלי מתחיל להראות את עצמו. ביזו', אני קורא לו. הוא
מביט בי שוב, עדיין חיוך ענק דבוק לו לפרצוף. ביזו', יש לי פה
זוג משקפים מדהימות של מעצב האופנה ז'ובני רוסו. אם אני עובר
אותך הם שלך. מביט בו מבחין כי שני קמטים במצח מתחילים לעשות
את שלהם כאשר המידע חודר לתוך מוחו של הבחור שלפני.
נו כן דו מאן, נו גלס של ז'ובני פור מי מאן. מי ביזו' מפחד,
כן נו מוב, יו סי מאן. ממשיך לאחוז בעוצמה בסולם בשתי ידיו.
אני מתחיל לקלות מה הוא אומר בשפה לא הכי ברורה, הכושי הענק
הזה שגדול ממני לפחות פי ארבע לכל כיוון מפחד ממשהו ולכן לא
זז. אני מחליט לאמץ את גישת השפה שלו, יו מאן קורא לכיוונו
מבחין כי הוא מסתובב לכיווני. מפחד ממה? אני שואל בתקווה לא
ברורה לתשובה הגיונית. הרי מה כבר יכול להפחיד כושי כזה גדול
בדרך לירח.

הוא לרגע ארוך שותק, אז מסובב את ראשו לכיווני, החיוך הענק
נעלם ועגלי זיעה נראים על מצחו. זה גבוה מאן. מצביע לכיוון
כדור הארץ אי שם למטה. אני קולט שיש לי פה כושי עם בעיית גובה,
כנראה מרוב שהוא גבוה השכל לא הצליח להגיע לו לראש. נו אז
מנסה לשדל אותו לתת לי מעט יותר נתונים.
הוא בתגובה שוב מצביע כלפי מטה יו מאן, אני לפחד ממקום גבוה,
יו מבין אותי מאן.
אני קולט שלפני בדרך לירח עומד כושי סמבו ענק, מחזיק בכוח
במדרגה עד שידיו כמעט עושות בה חריצים והכושי הזה יש לו גם פחד
גבהים. רגע אחד ביזו' אני מתחיל לחשוב איך אתה הגעת עד לפה
עם אתה פוחד ממקומות גבוהים?
הוא מביט בי חושב שוב, לרגע אני רואה את הוורידים בראש שלו ממש
מתאמצים, אני מאן לא להביט למטה, מאן. יו סי מאן, אני לטפס
מהר מאוד מאן, פתאום אני מאן, מסתכל למטה מאן, ואז אני טופס
סולם חזק, ידיים שלי לא משחרר מאן. יו סי. מסיים את המשפט הכי
ארוך שאמר לי עד עכשיו.

אני מתחיל להבין שאני במצב עדין ולא ממש פשוט, מרגיש איך הטיול
שלי לירח הולך ונעלם. אבל ביזו' למה לא לקחת את המעלית?  אני
שואל. הוא שוב מביט אלי בחיוך מי מאן פוחד ממקום סגור, מאן.
יו מבין אותי מאן, אני לא אוהב מקום סגור אז אני לטפס פה בסולם
וביזו' איש גדול, גבוה מעל כולם, אז אני לא לדעת שאני פוחד
מגובה עד אני לטפס לפה בסולם ולהחזיק חזק, יו סי מאן. מסיים
שוב משפט ארוך.

אני מתחיל לצחקק לעצמי, מתוך כל העולם דווקא פה אני פוגש עוד
אחד שפוחד ממקומות סגורים, דווקא בדרך לירח אני פוגש משהו
כמוני שפוחד ממעליות יותר משהו פוחד לטפס על סולם לכיוון הירח.
אז מה עושים מאן אני שואל לכיוונו.
הוא מחייך לכיווני, עם אתה רוצה מאן, אפשר לשיר. ממשיך
לחייך חיוך ענק לכיווני.

אז רק שתדעו, במידה ואתם עולים במעלית לכיוון הירח ואי שם בדרך
אתם רואים גמד קטן וכושי ענק שרים על הסולם בדרך לירח, תזכרו
שאני לא פה  כי אני רוצה, אני פה כי יש שמפחדים ממעליות.