ראש
גוף
רגליים
נראים כל-כך מחוברים...
אבל כל-כך מפורקים... מנותקים...
מין אוסף של רסיס... ועוד רסיס... ועוד אחד...
חדים דוקרים ומכאיבים...
ועוד אחד... עובר על הרסיסים ועוד אחד עובר ומכאיב...
ומפורר אותם יותר...
מין שבר כלי כזה
לא גוון... ללא צורה... שקוף כתוש...
ללא יכולת חיבור...
וכך פזורים הרסיסים... השקופים... והדוקרים
שכל רסיס משקף בתוכו עוד סוד נאלם...
אבא
אמא
כאב
פגיעה
לילה
חושך
וכך השברים צועקים כואבים...
לאט לאט יותר מתפוררים...
ועוד שבר הופך לרסיס קטנטן... ומצטרף לערימת אבקת השברים...

אשר יוצרים את פסיפס רסיסי הכאב השקוף שלי...