הוא התרכז בשיניים התותבות. נגעל מהמראה שלהן צפות בכוס המיים
העכורים. הוא עבר במבטו על הגוף המקומט, המתבלה ומתכווץ כאילו
מנסה להיעלם אחרי כל כך הרבה שנות נוכחות. הוא היה בחדר השינה.
ריח מעופש, מסריח, של זיקנה. סבתא נמצאת על המיטה. קצת בא
להקיא. היא אמנם סבתא שלו, אבל בכל זאת, יש פה מחזה לא מרנין
במיוחד. הוא מתקרב אליה למרות הגועל. למרות שבא לו לברוח. אוחז
בידה. מביט לה טוב טוב בפנים. מתרכז בכל קמט. היא מורידה את
החולצה. הוא מביט בחזה הנפול, המצומק, חסר החיים. שיערות
מדובללות יוצאות מהפטמות הקומלות. הוא ממשיך למטה אל הבטן
החיוורת, הרגליים שמאיימות להתמוטט בכל רגע מהמשא אותו החזיקו
שנים רבות כל כך. הציפורן של הבוהן שבורה, חושפת מתחתיה עור
שהתייבש ומת. איחס.

הזיין עדיין עמד.

סבתא, אני לא רוצה לגמור. אסור לי לגמור מהר. כבר חודש אני
יוצא איתה. לא נוגע בה. אני בעננים. היום, אחרי הסרט, היא
התחילה למלמל משהו על זה שהקשר קצת לחוץ לה. כבר כמעט נפרדנו.
אבל שיכנעתי אותה לעלות אליי הביתה. לשתות משהו. אולי לדבר על
זה. שתינו כוס יין. זה הספיק. היא השתחררה. התיישבנו על השטיח.
הרגשתי שאין מה להפסיד. לקחתי סיכון ונישקתי. היא התמסרה.
נענתה בחום. שלחתי יד אל מתחת לחולצה. מצפה להתנגדות. היא לא
באה. העפתי את החזייה. ותפסתי לה בחזה. יש. הוא ביד. הגבעה
האלוהית הזאת. היא אצלי.  הו לא. הו לא. הזין קופץ. הוא משתגע.
אני מרגיש את הזרם עולה. אסור. אם אני גומר עכשיו, אני מאבד
אותה. הסיכוי היחיד שלי להשאיר אותה איתי זה לגרום לה הנאה
שהיא לא תשכח. אני חייב לעכב את השפיכה. חייב להרוויח זמן. היא
לא תיסלח לי אם הכל יירגע עכשיו. אבל היא מטריפה אותי. אני לא
יכול לגעת בה. הוא מאיים להתפרץ. אז, אני חושב עלייך סבתא.
מקווה שאת סולחת לי שם למעלה. אני מרשה לך להעניש אותי במשהו
אחר. אולי להיכשל באחת הבחינות בסוף הסימסטר. אבל לא של קורס
חשוב מדי. סבתא, אני לא רוצה לגמור.

היא שמה לב שנרגע. היד הניחה לחזה. השינוי בהתנהגות לא היה
ברור לה. "קרה משהו?" היא שאלה. "לא" הוא ענה. לחוץ. הלב דופק
בפראות. "אני רוצה להרגיש אותך" היא אמרה בשקט. לא. אל תגידי
את המשפטים האלה. זה לא מה שאני צריך עכשיו. היא שלחה יד למכנס
שלו למטה. מחפשת את הריצ'רץ'. הוא תפס לה את היד בכוח. "עוד
מעט" הוא מילמל. מנסה לא לזוז. כל חיכוך של הזין במכנס מעלה את
הזרם עוד מילימטר למעלה. זה מתקרב לנקודת האל חזור. הוא יודע
שזה קרוב. עוד קצת והוא לא יכול לעצור את זה. אפילו סבתא עם
תולעים כבר לא תעזור.

"רוצה לשתות עוד יין?" הוא שאל בפחד.
"לא בא לי", היא ענתה בקור. מתחילה להתרחק.

הוא מאבד אותה. היא מתקררת. אם לא יפעל עכשיו היא כבר לא תהיה
בעניין. מהנסיון המועט שלו עם בנות הוא כבר ידע איך זה עובד.
אם פיספסת את נקודת הרתיחה שלהן כבר לא תצליח להבעיר את האש
בשפשוף אבנים. אם לא יעשה משהו בדקה הקרובה גם כל הלילה לא
יעזור. וכנראה גם כל השנה.  אבל הוא מפחד לזוז. הוא שלח יד
לרגליים. הרגליים זה מקום נייטרלי. זה המקום הכי פחות מגרה
בשבילו. הרבה פחות מחזה או תחת. אבל במצב שלו עכשיו אפילו
הרגליים שלה משגעות אותו. המילימטר שירד בדקה האחרונה, עלה שוב
עם הנגיעה ברגליים. ואפילו עוד מילימטר הסתנן לו. הוא עומד
לאבד שליטה. היא הביטה בו. מחכה שימשיך את המגע ברגל. שיחזיר
אותה למשחק. הוא הביט בה בעצב.

"אני הולך רגע לשירותים", הוא אמר.
"טוב, לך", היא אמרה בלעג.
"למזוג לך עוד כוס?", הוא ניסה לחייך
"אמרתי לך כבר שלא. מה הקטע שלך עם היין? אתה כבר לא צריך לשכר
אותי. כמו שאתה שם לב אני די בעניין"
הוא צחק. אבל היא לא ניסתה להצחיק.

הוא נכנס לשירותים. נעל אחריו את הדלת. לא להאמין. פשוט לא
להאמין. יושבת לו בחורה בבית שמטריפה לו את השכל והוא נכנס
לשירותים ונועל אותם. מפחד שהיא תפתח בטעות. הוא הוריד את מכסה
האסלה והתיישב עליו. הוריד את המכנסיים.  הזין עמד בגאון.
מאיים לבקע את התחתונים. איך שהוא לא מבין עכשיו אנשים עם
בעיות זיקפה. מה הקטע שלהם? איך מורידים את הדבר הזה? הוא
הוריד את התחתונים. כמה פעמים הוא ישב בתנוחה הזאת. מנסה לגרום
לדבר הזה לגמור. לחשוב מחשבות מגרות. על כל מיני סטודנטיות
חתיכות או שחקניות פורנו ידועות. ועכשיו הוא נמצא פה, מנסה
לעשות בדיוק ההיפך. לחשוב מחשבות של מוות. לגרום לדבר הזה
להירגע. לרדת. לא לגמרי. רק קצת. הזרם היה יציב. תקוע אי שם
במחצית הדרך.  הוא ניסה להיזכר בפרק שקרא מספר מין על האטה של
שפיכה. כל מיני תרגילים של ללחוץ ולהרפות. אז הוא לחץ. והירפה.
לחץ. והירפה. אבל התרגילים האלה לא הזכירו בחורה עם גוף אלוהי
שמחכה על השטיח בסלון. מחכה לו. שיבוא.  שרק יקטוף אותה. הרי
על זה הוא חלם מילדות. שהשער לגן העדן יפתח. והוא נפתח. ועוד
איך שהוא נפתח. אבל הוא לא דימיין שהוא יפחד להיכנס.

"מה קורה?". היא איבדה את הסבלנות. הוא חייב לצאת. יכול להיות
שהוא הוריד איזה חצי מילימטר מהזרימה שם בפנים. הוא רגוע. שקט.
זאת בסך הכל בחורה. בדיוק כמו גבר. רק עם שתי גבעות מקדימה
וחור מלמטה במקום איבר מזויין שעושה בעיות. איך שהוא היה רוצה
להיות בחורה עכשיו. רק חור. משהו סטטי. יציב. תמיד קיים. לא
מאכזב. לא צריך לדאוג שיעלה וירד. הוא התלבש במהירות. הוא
מוכן. לפחות הוא מקווה שהוא מוכן. סבתא. לא לחשוב על שום דבר
אחר. אין עולם. רק סבתא. אולי כדאי להוסיף את סבא? לא. זה
ייהפך לאבסורד. צריך להישאר מציאותיים. המחשבה צריכה להיות
מספיק אמיתית כדי שידבוק בה. הוא יוצא. סבתא.

היא ישבה על הספה. בלי חולצה. חזה עסיסי. בדיוק בגודל המתאים.
עומד. הוא הסיט את המבט לשטיח. זה לא הזמן להתרכז בחזה.

"חשבתי שטבעת", היא אמרה בציניות.
"דווקא חיכיתי שתבואי להציל אותי", הוא ניסה לשחק את המאצ'ו.
"ואני חשבתי ששמעתי אותך נועל את הדלת", היא צחקה.
"אה, נכון. אבל זה רק מתוך הרגל. אני בטוח שאם היית דופקת
הטובע היה מכניס אותך"

הוא התקרב לספה. מביט עליה. היא שתקה. הרצינה. מחכה לראות מה
יעשה. עכשיו זה המבחן. אין מועד ב'. הוא ניצל כבר את כל
אפשרויות המיפלט. לא מאוחר מדי. אבל חייבים לעשות את זה עכשיו.


"הריצ'רץ' שלך חצי פתוח", היא חייכה.
"אופס. נכון. כנראה ששכחתי. מעניין מה פרויד היה אומר על זה",
הוא התקרב.
"הוא בטח היה אומר שיושבת פה מישהי שמתה לראות מה יש מתחת",
היא אמרה באיטיות.
"פרויד בדרך כלל לא טועה", הוא חייך.

היא כרעה על השטיח. הוא נשאר לעמוד. קירבה את הראש למכנס שלו.
סבתא. סבתא. בואי. הוא הסתכל לשמיים. סבתא. איזה קמטים. איזה
גועל. איזה ריח מסריח. חצי קרחת. כל השיערות נושרות. מחרחרת
ומזילה ריר. היא מנסה להוריד עם השיניים את הריצ'רץ' עד הסוף.
הו, לא.  לא עם השיניים. זה כל כך סקסי. הוא עצם את העיניים.
סבתא מתפוגגת. חכי. רק עוד כמה דקות. אל תלכי, סבתא. בבקשה, אל
תלכי. היא חוזרת לשניה. אבל זה לא הגוף של סבתא. זה הגוף של
הבחורה שכורעת פה. ועכשיו, זה גם לא הפנים של סבתא. אלו הפנים
שלה. הוא איבד את ההזיה. עכשיו הוא מתמודד עם המציאות.  פקח את
העיניים. היא סיימה עם הריצ'רץ'. הביטה בתאווה אל התורן שמולה.
רק התחתון מפריד בינה לבין האוצר.  הביטה אליו מלמטה.  הוא
קפא. הוי, זה כואב. אלוהים. כמה שהיא מטריפה. היא הוציאה לשון
ארוכה. ליקקה את השפתיים. הוא יכול לעשות את זה. כל הגוף שלו
מכווץ. סבתא איכזבה. אולי הוא ינסה להתרכז בגב זהו. פשוט
להתרכז בנקודה סתמית על העמוד שידרה שלה. היא מתחה את הלשון אל
האיבר שלו. אבל היא זזה. וגם הנקודה הקטנה, הסתמית על העמוד
שידרה זזה איתה. ועוד איך זזה. זה היה קימור חתולי הכי סקסי
שהוא ראה בחיים שלו. הוא נהנה לרגע.  זנח את משמרתו.  מילימטר
אחד יותר מדי. לא. לא. לא.  

כתם גדול התפשט אט אט על חזית התחתונים שלו. הזרם לא רצה
להפסיק. זה כל כך כאב. גמירה שאמורה להיות שיא העוצמה הקיומית
הופכת לשיא של אפסיות. של כלום. משודרת בשידור חי לפני הפרצוף
של הבחורה שלו.  אם אפשר היה להחזיר את הזמן אחורה. לא הרבה.
רק כמה שניות. הוא בטח היה מצליח. היה מוצא את הנוסחה להחזיק
את ההזיה.  עכשיו, כשהלחץ נרגע, הוא לא הבין מה היה כל כך
מסובך. היא הביטה שוב מעלה.  עכשיו היא נראתה סתם חמודה. חזה
נאה. גוף לא רע. האמת שהוא קצת רעב. הוא היה מעדיף לאכול
עכשיו. מה קרה?

היא קמה. לוקחת את התיק. צועדת לכוון היציאה. הוא משתרך אחריה.
לא מרים את המכנס. כמה טיפות עדיין ממשיכות לצאת. היא פותחת את
הדלת. נעצרת. הוא רוצה להגיד משהו. הוא יודע שמחר הוא לא יוכל
לקום בבוקר. אחרי שהלחץ המיני יצטבר שוב בלילה. הוא לא יבין
איך היא עמדה פה והוא לא לקח אותה והשכיב אותה על השטיח. היא
הביטה בו. מבט מזלזל. הוא משפיל מבט אל הכתם החם למטה. היא
נעלמת.

בלילה הוא חלם על סבתא.