זה מצחיק איך אתה מתקרב ומתקרב, ולא נוגע.
מחפש דברים להתנחם בהם, כשבפנים אתה יודע,
זה בשבילך, זה רק שלך,
אתה בנוי לזה, אתה נולדת לזה,
זה זורם בעורקים, זה מרטיט את השרירים,
זה מכניס לך חיים אל תןך המבטים,
אבל אתה לא נוגע, עדיין לא נוגע.

אז אתה קופץ גבוה יותר, מנסה רחוק יותר,
מכוון ליעדים מתוקים יותר,
והדרך לשם ארוכה וקשה,
אבל כיף לך עכשיו, אתה אוהב את עצמך,
אוהב את העשייה, את הלחץ את המתח,
את העיסוק המתמיד שגורם לך להרגיש,
שיש לך סיבה.

ואז זה קורה, ניצוץ קטן בוער בתוכך,
ולפתע אתה מרגיש נגיעה קלה,
זה אוורירי, זה מלטף, זה כה שליו,
תביאו לי עוד אתה צועק, עוד!
זה מרחף, מרחף אל תוך האושר.
אושר

והאושר הוא מתוק,
האושר לנצל את מה שבתוכך,
האושר לראות טוב בכל דבר,
האושר לחייך ולהקרין אמונה
לאחר, והכי לעצמך.

פתאום חלילים נשמעים בנשמה,
ואז המצילתיים מרימים אותה לפסגה,
ויש בך כוחות לשנות את העולם,
וזה כבר לא משנה מה חושבים כולם.
גם כשאתה שוכב במיטה,
אתה מרגיש כאילו אתה מופיע על במה,
וכולם מסתכלים עלייך באהדה,
הם סופסוף מגלים את האדם שאתה.

ואז זה קורה, ניצוץ קטן מבעיר בך
את כל אשר נועדת לעשות,
הערפל מתבהר, אתה יודע איך לגרום לזה לקרות,
חלום שנהפך למציאות,
מציאות שהיא חלום,
מקורם בנגיעה,
מלטפת,
מרגיעה.

רק נגיעה.