אוכל לספר לכם על כמיהה
ובדידות וכאב וגם שכול
אוכל לספר על רגשות
על שהיני חלולה וריקה

ואוכל לתאר במילים
מהו צער, יגון, מועקה
ואוכל לחרוז בשירים
על שלום וייאוש ותקווה
ואוכל לרמוז בסיפורים
על איבוד עצמי
לדעת

אך את הרגשת הרוח על פני
לא תוכלו לחוש אף פעם
ואת ליטופה בתנוכי אוזניי
לא תוכלו לחוש לעולם

אספר על כאב ואובדן
אך את דמעות הדמים
שלעולם לא נזלו מעיניי
והחתכים הבלתי ספורים
שלעולם לא פצעתי ברגליי
ולחץ הכאב העצור
רכושי הפרטי הוא
ורק שלי

ומילים בעולם יש הרבה
לתיאור השמחה והפחד
ומטאפורות כיד הדמיון
וחרוזים כתנועת הלשון

אך שפה זו דלה ומוגבלת
אלפי ביטויים ולעולם לא די
ודואבים גם אתם, זה ברור
אך הזדהות ככל שתהייה
כאבכם, כאבכם הוא
וכאבי הוא רק
כאבי

ואת הרגשת הרוח על פני
לא תוכלו לחוש אף פעם
ואת ליטופה בתנוכי אוזניי
לא תוכלו לחוש לעולם

אוכל לפשט התמכרות
לטבע ונוף וחולות
ואוכל להסביר הרצון
לניתוק מכל בן אנוש

ואוכל לצלם לכם תמונה
של עץ, נדנדה עזובה
ואוכל לצייר לכם יצירה
של ידיים מושטות אלי על

אך את חוויתי אל מול הקץ
לא תוכלו לחוות אף פעם
ואת מבטי מזוויתי המסוימת לעץ
לא תראו כבר לעולם

ואת השרף השוטט מחתכיו
לא תבינו כמוני אף פעם
ואת הבכי הנוהה מאיבריו
לא תוכלו להרגיש
לעולם.