[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מערכה ראשונה
סצנה 1

ספטמבר 2000, כפר אצירה א שמעלייה שליד שכם, לילה, שלושה צלפים
שוכבים על גג, פניהם מסווים ולכל אחד רובה צלפים עם כוונת
לילה, ומכשיר קשר מסוג מדונה. מסביב דממה ועלטה כבדה.

צלף 1 : אש רק בפקודה שלי.
צלף 2 : ידוע
צלף 1 : אנחנו הולכים להשחיל אותו הלילה.
צלף 3 : חופשי אנחנו משחילים.
צלף 1 : (בקשר)  קודקוד נחוש, כאן קודקודון מדוייק. האם שומע?
קודקוד : שומע, עבור.
צלף 1 : (בקשר)  אנחנו מוכנים.
קודקוד:  רות, בהצלחה.
צלף 2 : אני מריח אותם.
צלף 1 : אני כבר לא יכול לחכו...
צלף 3 : (קוטע אותו)  זיהיתי זיהיתי, על הגג ממול.
צלף 1 : אאאאשששששש.
מבעד לכוונות, תוך כדי הירי, ניתן להבחין בשלוש דמויות נושאות
נשק וחבושות קסדות. ברקע קולות הצלפים.
צלף 3 : פגעתי בימני, ועוד הפעם.
צלף 2 : אמרתי לכם שאני מריח אותם.
צלף 1 : אני כבר מחליף מחסנית.
קודקוד : (בקשר) חדל! חדל אש! חדל אש!
צלף 1 : תחדלו.
צלף 2 : מה הוא לחוץ? הם גמורים.
שתיקה.
צלף1 : יש להם קסדות, נראה לי שפישלנו.
צלף 3 : (בפאניקה) חובש... חובש...

סצנה 2
בדרך לבית העלמין, צהריים, מזדה 323 לבנה, רועי יושב ליד גיל
שנוהג, רועי לובש מדי זית עם כומתת נח"ל וגיל לובש מדי חיל
אוויר, שניהם בדרגת סמל. עיניהם נפוחות מבכי, שתיקה ברכב.
קריין חדשות ברדיו: "במהלך הלילה במהלך מבצע של יחידת דובדבן
ללכידת המבוקש מחמוד אבו הונוד, נהרגו 3 מחיילי היחידה מאש
כוחותינו. צה"ל מינה ועדת חקירה בראשות תא"ל רון שגיב..." רועי
מכבה את הרדיו באגרסיביות.
רועי: כוס אמא שלהם, ועדת חקירה עלק. אם היו חושבים עוד קצת לא
היינו פה.
גיל: די, עזוב, זה לא חשוב. ניב נהרג וכלום לא יחזיר אותו.
צריך לעזור להורים שלו ולאחים.
רועי: איזה שוק, אני פשוט לא קולט, גולי. לפני יומיים היינו
ביחד (קולו נשבר).
גיל מזיל דמעה תוך כדי נהיגה, טופח לרועי על הירך.
הרכב נכנס לחניית בית העלמין הצבאי, החנייה מלאה בחיילים
צעירים מכוניות ואוטובוסים. גיל מכבה את הרכב. השניים נושמים
עמוק ויוצאים.

סצנה 3
אותו הזמן, ליד הקבר, הארון מובל ע"י חבריו של ניב ליחידה עטוף
בדגל, רחבת הקבר מלאה באנשים, ליד הקבר הוריו של ניב ולידם חזן
צבאי אוחז במיקרופון. צלמי עיתונות עומדים על במה מוגבהת האחד
מסמן לחזן אם היד בתנועת שאלה וזה משיב לו בהצביעו על הוריו של
ניב. הארון מגיע לרחבה ורועי בוכה ונתמך ע"י חבריו, מתחבק עם
חבריו הקרובים.


סצנה 4
אותו זמן אותו מקום.
חזן: מטעם החברים יספיד חברו של ניב רועי גולן
רועי ניגש אל המיקרופון, בהלם, מבטו סהרורי, נתמך ע"י גיל.
רועי (קולו נשבר): ניב, כבר בגן היית הליצן ואהוב הגננות, מאז
צברת לך עשרות חברים שעומדים איתי כאן היום שבורים והמומים, רק
לפניי יומיים רקדנו בחתונת אחותה של שמרית ודיברנו על הטיול
הגדול שמתקרב ולא היה לנו מושג שבפעולה פזיזה אחת יכול כל
העולם להשמט תחת רגלינו, לא איבדנו הלילה רק חבר ניב, אבדנו את
החיוך, את התמימות איבדנו אח.


מערכה שניה - כעבור 3 שנים.
סצנה 5
קמפוס אוניברסיטת ת"א, בוקר. רועי משוטט בשביל עם דף נייר בידו
ניכר עליו הבילבול וחוסר ההתמצאות, הוא לבוש ג'ינס, נעלי
אולסטאר, ותיק גב מרופט שמוט על כתפו. הוא עוצר סטודנטית
הממהרת בדרכה ושואל אותה:
רועי: סליחה את יודעת אולי איפה זה בניין מקסיקו?
היא מצביעה בחופזה ואצה לדרכה.
רועי נכנס לבניין מקסיקו, אבוד, מחפש את מס' הכתה תוך הצלבה עם
הדף שבידו. הוא מוצא את הכתה, מביט בשעון, מדליק סיגריה מביט
בעוברים, ניכר כי הוא נרגש, מנסה ללכוד מבטה של משהי אך ללא
הועיל. מכבה את הסיגריה ונכנס לכתה.

סצנה 6
אותו הזמן, כתה
רועי מניח את תיקו על כסא צמוד לשחר. שחר לבוש חולצה אופנתית
ומסופר בקוצים ארוכים מחייך לרועי ומושיט לו יד.
שחר: שחר
רועי (מושיט ידו גם כן ,בחיוך): רועי, מה המצב?
שחר: חוזרים ללמוד אהה...
רועי: כן אחרי 5 שנים אני לא יודע אם אני יעמוד בזה...
שחר: שטויות, בחרנו קולנוע כי זה מעניין אותנו, בטוח יהיה
סבבה.
רועי: אמרת, אמרת...
המרצה נכנס לכתה והשניים משתתקים.
מרצה : בוקר טוב, ברוכים הבאים לפקולטה לאומנות, לחוג לקולנוע
ובעיקר לסדנת תסריטאות. אני ארנון בכר ואם הכל ייתקדם לפי
התוכנית עד אמצע סמסטר ב', כל זוג מכם יוציא תחת ידו תסריט
משובח במיוחד.
רועי ושחר מצליבים מבט ומחייכים.
מרצה: בשביל לא לבזבז זמן כבר היום תצאו מכאן עם מטלה בזוגות
לשבוע הבא, הזוגות אליהם תתחלקו עכשיו יהיו הזוגות לכל המטלות
בסדנא.
רועי מביט בשחר ומצביע על עצמו ועליו לסירוגין כאומר: אנחנו
ביחד? ושחר משיב לו בהנהון הן.
המרצה מסיים את השיעור.

סצנה 7
התלמידים נדחקים ביציאה מן הכתה והמבנה, שחר ורועי יוצאים
מבניין מקסיקו ורועי מוציא קופסת סיגריות מהכיס, מציע אחת לשחר
וזה לוקח ברצון. הם מתקדמים בהליכה איטית לכוון היציאה
מהאוניברסיטה.
שחר: תודה
רועי: שטויות
שחר: אז מה? לא נראה כזה נורא...
רועי: אפילו מעניין, המרצה הזה נראה לי על הכיפאק.
שחר: איפה אתה גר?
רועי: אני בדוד המלך ליד אבן גבירול.
שחר: עדיין עם ההורים, אהה?
רועי: זה רק עניין של זמן.
שחר : בוא אני אקפיץ אותך דקה, אני פה עם אוטו.
רועי: סבבה, תודה.
שחר: עוד לא עבר יום, כבר קיבלנו שעורי בית...
רועי: נראה לי שצריך להתרגל לזה, למרות שכל התסריטאות הזה נראה
לי די מגניב.
שחר: תאכלס כן. ( פותח דלתה של סוזוקי סויפט לבנה וחבוטה).
שחר: תתכבד אחי.
רועי: תודה.

סצנה 8
אותו הזמן, רכבו של שחר.
שחר : תגיד, מתי אנחנו יושבים על העבודה?
רועי: מחר בערב מתאים לך?
שחר: סבבה, אני אבוא אלייך, אתה יש לך בעיות תעבורה.
רועי: יש לי אופניים אבל הן לא מסתדרות לי עם הקופסא נובלס
ליום.
שחר: אין ספק בקטעים האלה זה או או.
רועי: תן לי את המספר שלך ...
שחר: כן כן בטח, אני כבר קולט שאתה האחראי
רועי : אל תבנה על זה...
מחליפים מספרים
שחר: פתאום אני מתבאס שאתה לא בחורה, זו סיטואציה מושלמת
לחילופי טלפונים.
רועי: די, אל תתבאס עליי עכשיו...
שחר: סתם, סתם, דרך אגב, יש חברה?
רועי: להגיע לפקולטה לאומנות עם חברה זה כמו ללכת לים עם
חרמונית.
שחר (צוחק): וואלה, צריך להכניס את זה לתסריט שלנו.
רועי: תעצור פה, זה סבבה.
שחר: טוב, היה נעים מאד ואנחנו מתראים מחר...
רועי: יאללה ביי ותודה...
שחר: שטויות...

סצנה 9
למחרת בערב.
רכבו של שחר נכנס לרחוב של רועי וחונה מול הבית, שחר יוצא מן
האוטו, מנסה להפעיל את האזעקה ולא מצליח, לבסוף נועל עם
המנעול. מגיע לבניין של רועי ומצלצל באינטרקום.
רועי(אינטר קום) : כן
שחר(אינטר קום) : זה שחר
רועי(אינטר קום) : בוא כנס, קומה חמישית.
הדלת נפתחת.

סצנה 10
שחר יוצא מהמעלית, מגיע לדלת משפחת גולן ומקיש, רועי פותח את
הדלת.
רועי: מה המצב אחי?
שחר סבבה.
רועי (בלחישה) : ההורים שלי פה, עכשיו תבין למה אני חייב לעזוב
את הבית...
רועי ושחר נכנסים לדירה. דירה מעט יאפית, סלון מרווח, מרוהט
מודרנית בקפידה, רפרודוקציות של דאלי ומאגריט על הקירות, אביו
של רועי צופה בחדשות אמו קוראת ספר לידו.
רועי: אמא אבא, זה שחר מהלימודים.
אמאאבא: שלום, אהלן
שחר: אהלן.
אמא: רוצים לשתות משהו?
רועי: עזבי אמא, ניקח אחר כך.
רועי מאנפף לשחר כאומר: "אמרתי לך", והשניים נכנסים לחדר.

סצנה 11
אותו הזמן, חדרו של רועי.
חדר גדול ומרווח, מעט מבולגן, על הקיר כרזה צבעונית משנות ה
30, רצפת פרקט, שידה עמוסת ספרים עליה תמונתו של ניב ממוסגרת.
שולחן כתיבה עליו פזורים דפים רבים.
רועי: וואלקאם, זה מה יש בנתיים.
שחר: מספיק, לא?
רועי: עזוב אותך, חייב לעוף מפה.
שחר: כן, מבין אותך לגמרי, אני חייב להתקרב קצת למרכז, רעננה
זה סבבה עד שאתה מתחיל ללמוד בת"א. הפקקים רוצחים אותי, והאוטו
שלי גם לוקח את זה קשה, האזעקה לא פועלת.
רועי: בסדר, אל תדאג, פה זה דוד המלך לא איזה פרדס בשרון, אף
אחד לא יגנוב אותו פה, מקסימום יגרור אותך חולדאי.
שחר צוחק ומעיין באוסף הספרים, לפתע נתקל מבטו בתמונתו של ניב.
הוא מתבלבל מעט, מבטו נאטם.
רועי: אתה קורא?
שחר (מקיץ): מה? כן, כן קורא פה ושם, אחותי מכריחה אותי.
רועי: יאללה, בוא נשב על התרגיל.
שחר : בוא.
רועי מפנה את ניירות הלימודים המפוזרים על השולחן בתנועת יד
אחת, וחלקם עפים על הרצפה.
שחר: אם תהיה אחראי בלימודים כמו שאתה מסודר עם הניירות, אני
אשקול לקחת לעצמי את תפקיד האחראי, ואז יהיה רע ומר.
רועי: אמרתי לך שלא תבנה עליי.
שחר: טוב מה הוא רצה?
רועי: סיקוונס של כמה סצנות שיהיו בפתיחת הסרט, שהצופה יבין
איפה אנחנו, מה האווירה, תקופה...
שחר: יענו אקספוזיציה.
רועי: יענו כן.
שחר: בוא נלך על משהו חלוצי.
רועי (בהתלהבות): מאיר שלו כזה, עליה שניה.
שחר: סבבה, אני רוצה שם רותי, חולה על רותי.
רועי : וחייבים גם אפריים, וחאקי, וכמה ערבים שגונבים
תרנגולות.
שחר: ואיזה כמה אנופלס שמסתובבים שם
רועי: ועדר ג'מוסים...
שחר: טוב אל תתלהב, אמרנו מאיר שלו, לא מלך האריות.
רועי: טוב טוב...
רועי ושחר מפליגים בדמיון בכימיה מופלאה, מדי פעם ניתן לראות
אחד מהם ממחיז סצנה והתקפי צחוק.
שחר: טוב יאללה, נראה לי שסיימנו.
רועי: כן, זה יצא ממש טוב.
שחר: לא נראה לך שחסר פה משהו?
רועי: עדר ג'מוסים, זה מה שחסר פה.
שחר אורז חפציו, פוזל לתמונתו של ניב שעל השידה.
רועי: אל תשכח לשים לו את זה במדור עבודות.
שחר: יותר טוב שתתקשר להזכיר לי, מר אחריות.
רועי (ממלמל בחיוך): איך זה נפל עליי... בוא, אני ארד אתך
לקנות סיגריות.
השניים יוצאים את החדר.

סצנה 13
רועי ושחר יוצאים את הבניין, שחר פונה לכוון הרכב
שחר: טוב יאללה, דבר איתי מחר, תזכיר לי לשים לו את זה.
שחר מנסה לפתוח את האזעקה
רועי: אמרת שהיא לא עובדת, יא דביל.
שחר: וואלה נכון, מר אחריות...
רועי (מצחקק): יאללה ביי (פונה לכוון הפיצוציה).

סצנה 14
אותו הזמן, רכבו של שחר.
שחר נוהג לא מרוכז, מהורהר, ברקע מוסיקה, ניכר כי הוא מעט
עצבני.

סצנה 15
למחרת בבקר, חוף גורדון.
רועי שוכב על סדין וקורא עיתון. בחוף כמות סבירה של מתרחצים.
רועי מניח את העיתון ומתקשר לשחר.
רועי: בוקר טוב ישנוני, אתה לא רוצה לזרוק לו את העבודה?
רועי: אני בים מתפנן קצת, מזג האויר שיגעון.
רועי: אז יאללה, זרוק לו את העבודה וקפוץ לפה.
רועי: בוא, בוא אני מתעקש. יש לך אישור ממר אחריות.
רועי: סבבה, ותביא משהו לעשן
רועי אז יאללה, אני פה, ביי.
נוטל את העיתון וממשיך לקרוא.

סצנה 16
אותו הזמן, חוף גורדון.
שחר מגיע מרחוק עונד משקפיי שמש ומגבת על כתפו.
רועי: שלום כבודו.
שחר: שלום, שלום, שמתי לו ת'עבודה, אל תעשה לי פרצופים.
רועי: שאלתי משהו?
שחר פורש מגבת, מוריד חולצה, ומתיישב ליד רועי.
רועי: אז מה עוד עשית אתמול משהו?
שחר: נכנסתי לקטע של החלוציות, אז שתלתי אקליפטוס
רועי: די כבר, יא דפוק.
שחר: מהה?(מתלוצץ) אני תסריטאי טוטאלי.
רועי: עוד מעט תהיה תסריטאי בלי בן זוג באופן טוטאלי לחלוטין.
שחר: די, אל תאיים, קלוט את זאת עם הבגד ים האדום.
רועי: פה זה תל אביב, חביבי, זה לא רעננה, יחסית לממוצע העונתי
בחוף גורדון, הבגד ים יותר אטרקטיבי ממנה.
שחר: די להשוויץ. "רועי והעיר הגדולה"
רועי: תביא, תביא איזה ג'וינט לפנק קצת את הראש.
שחר (מוציא מקופסת הסיגריות ומושיט לרועי): תפאדל
רועי: שוכרן
שחר: אנחנו ממש דו קיום עם הערבית הזו.
רועי: הסיקוונס הבא בערבית.
שחר: כבר התמסטלת?
רועי: סתום, יא דפוק (צוחק).
מעביר לשחר את הג'וינט.
רועי: אז מה עשית בצבא?
שחר (נבהל, מהסס מעט) : הייתי בצנחנים. עזוב, לא מדברים על צבא
בים, זה לא חוקי.
רועי: אתה מדבר? אני מחרתיים במילואים.
שחר: די, לכמה זמן?
רועי: סתם, חד יומי, כדי לעצבן.
שחר: כבר הבהלת אותי, חשבתי שאני נשאר לבד עם התרגילים ועוד
בלי מר אחריות.
רועי: ככה אני יעזוב אותך? השתגעת?
שחר: תגיד, אולי אני משדך לך את אחותי.
רועי: יש לך אחות?
שחר: כן אחי, קטנה מאיתנו בשנה, עכשיו חזרה מטיול, בחורה
מדהימה.
רועי: אתה אומר שאם רעננה היא פנינת השרון, אז היא פנינת
רעננה.
שחר: קלעת בול.
רועי: אז יאללה, יש שידוך, למרות שאנחנו מכניסים את עצמנו
למיטה חולה, אני מתערב איתך שאנחנו לא שורדים עד התסריט גמר.
שחר: אתה והיא?
רועי: לא, אני ואתה, יא דפוק. או שתתעצבן עליי שזה ייגמר, או
שתתעצבן שאני מזיין את אחותך.
שחר: איכס, אל תגיד את זה אפילו. חוץ מזה שום דבר לא ישבור
אותנו. קלטתי אותך כבר מהיום הראשון.
רועי: אחרי הכל בנינו כבר מושבה ביחד פלוס ייבוש הביצות
מסביב.
שחר: אתה ממש יואל משה סלומון, לכבוד יהיה לי לשדך לך את
אחותי.
השניים צוחקים ושחר מפנה את תשומת לבו של רועי לבחורה נוספת.

סצנה 17
יום א', בוקר, בנין מקסיקו, רועי ושחר יוצאים מהבניין עם שאר
הכתה, מדליקים סגריה.
רועי: וואחד תרגיל הוא נתן.
שחר: יותר גרוע ממלריה.
רועי: אתה לא רוצה לצאת מהקטע של יואל משה.
שחר: אמרתי לך, אני טוטאלי.
רועי: אתה מקפיץ אותי הביתה?
שחר: בטח , מחר יש לך מילואים, אני חש צורך עז לפרגן לך.
רועי : אתה פטריוט אמיתי.
השניים מתקרבים לרכב של שחר, שחר מנסה לפתוח את האזעקה, רועי
מכפכף אותו ושחר מבין, מחייך בהתנצלות ופותח עם המפתח. השניים
נכנסים לאוטו.
רועי: נראה לי הכי טוב שניפגש היום בערב ונתחיל לעבוד על
התרגיל.
שחר: אי אפשר.
רועי: למה?
שחר: היום יוצאים לשתות! לא בשבילנו, בשביל הנפש...
רועי : או.קיי אז מחר.
שחר: אי אפשר.
רועי: למה?
שחר: כי אתה יוצא עם אחותי.
רועי: היית רציני בקטע, אהה?
שחר: ברור.
רועי: כן כן טוטאלי, טוב סבבה, ת'קשר אליי, תגיד לי איפה
שותים.
שחר: סבבה.
רועי יוצא מן האוטו.
רועי: יאללה תודה, ביי.
שחר: ביי, נדבר בערב.

סצנה 18
לילה, פאב תל אביבי, הומה אנשים, מוסיקה קולנית, רועי ושחר
יושבים אחד ליד השני על הבר.
רועי : נראה לי זאת עם החצאית הכחולה עושה לך עיניים... אל
תסתכל.
שחר: איזה עיניים ואיזה בטיח, מקסימום עושה לי אוזניים.
רועי: אני במקומך הייתי עוקץ אותה, לא רוצה לא צריך.
שחר: עזוב אותה, בוא נדבר ביזנס.
רועי: רק אל תגיד לי שאתה עוד בקטע של האקליפטוסים.
שחר: דווקא אני כן, אבל לא על זה אני רוצה לדבר.
רועי: אז על מה?
שחר: שמע, נראה לי אני עוזב ת'הורים ועובר לת"א.
רועי: סגור.
שחר מה סגור?
רועי: סגור! מתי מתחילים לחפש?
שחר: לחפש מה?
רועי: דירה, יא דפוק
שחר:מחרתיים.
רועי (למלצרית): פעמים קוורבו, בבקשה.
שחר: אנחנו כבר מרימים כוסית?
רועי : חבל על כל רגע, שלא תתחרט לי.
המשקאות מגיעים.
שחר (מרים את המשקה): לחיי החברות הכי זריזה ומבטיחה שהייתה
לי.
רועי: לחיי הדירה החדשה, ולחיי אחותך.
שחר: סתום, שאני לא אתחרט.
רועי: סתם בצחוק יא דפוק, אם אני לא עוזב את הבית תוך שבועיים,
יהיה רע ומר. ועכשיו לך לחצאית ותבצע עקיצה יסודית.
שחר (ממלמל תוך שהוא קם): זום זום זום עולה הזמר מכוורת
הדבורים...

סצנה 19
יום אחרי, ערב , חדרו של רועי.
רועי נכנס כרוח סערה במדי ב' של מילואימניק ומתפשט בחופזה,
מוריד נעל צבאת אחת ויוצא מן החדר עם נעל אחת, אנו שומעים שפתח
את המים, הוא נכנס בחזרה לחדר, לפתע הוא נראה כאילו נזכר במשהו
מוציא את הראש מן החדר וצועק:
רועי: אמא
אמא: מה, רועיקוש?
רועי: אני עוזב את הבית (מכווץ פניו כמוכן להנחתה נגדית)
אמא: מתי?
רועי: תוך שבועיים אני לא פה (מכווץ שוב)
אמא: אתה צריך סרוויס?
רועי: (פרצופו מופתע והוא ממלמל) כן, כן סרוויס.

רועי בתחתונים. הוא מרים טלפון לענת, אחות של שחר.
רועי: הלו ענת, מה המצב? זה רועי.
רועי: מתי אני אוסף אותך?
רועי: סבבה, יקח לי 40 דקות.
רועי: אני יעשה לך צלצול כשאני ברעננה.
רועי: ביי.
רועי מניח את הטלפון, מפשפש בארון למצוא בגדים נקיים ויפים תוך
שהוא מתלבט, הוא ממלמל שיר לעצמו - love is in the air', la la
la la la

סצנה 20
אותו הזמן , רכבו של אביו של רועי.
רועי לבוש יפה, שערו רטוב והוא מריח מבושם, למרות כל זאת הוא
עודנו עם נעלי אולסטאר מרופטות מעט, רועי עוצר ליד בית משפחתו
של שחר, בית פרטי, ומרים טלפון.
רועי: הלו ענת?
שחר: זה שחר, יא דפוק (ברקע ענת: תביא תטלפון, יא מפגר)
רועי: מה המצב? אתה תמיד עושה תדריך למחזרים?
שחר: רק שאני יוזם אותם.
רועי: די, אתה מלחיץ אותי.
ענת (חטפה לו מהיד): מצטערת רועי, יש לי אח מפגר, אם עוד לא
שמת לב, אני יורדת עוד דקה.
רועי: אני פה, ביי.
רועי יוצא מן הרכב ונשען על מכסה המנוע. ניכר כי הוא נרגש.
ענת יוצאת מהבית. בחורה יפיפיה, גבוהה יחסית אבל לא יותר
מרועי, רזה, לבושה חצאית, גופיית פועלים לבנה ואול סטאר
ורודות, שערה גלי, ולה שתי גומות חן.
רועי וענת נפגשים.
רועי: אהלן, מה המצב?
ענת: סבבה, אתה נראה בדיוק כמו ששחר תיאר אותך.
רועי: עכשיו שאני חושב על זה הוא לא תיאר לי אותך, בכל מקרה,
הפתעה נעימה.
ענת (מחייכת, גומות): תודה, הוא אפילו אמר שלא תוריד את
האולסטאר.
רועי: אולסטאר זה אופי...
ענת (קוטעת אותו): זה בדיוק מה שאמרתי לו .
רועי (מביט בנעליה ואומר): אם רק היה לי אומץ לוורודות.
ענת: תרגע, אולסטאר זה אופי, וורודות זו כבר הצהרה על זהות
מינית.
רועי (צוחק): טוב טוב, יאללה, בואי ניסע מפה, צפונה מגלילות
אני מרגיש קצת אבוד.
ענת (מצחקקת): עוד תל אביבי שעולה על גהה ומאבד את
העשתונות...
נכנסים לרכב.

סצנה 21
אותו הזמן, רכבו של רועי.
ענת מרשימה, אסרטיבית ובעלת ביטחון.
רועי: אז לאן אנחנו נוסעים?
ענת: קודם כל סע לתל אביב שתרגיש כמו דג במים, אחר כך נראה.
רועי: סבבה.
ענת : שמעתי שאתם עוברים לגור ביחד.
רועי: כן, למען האמת סיפרתי עכשיו להורים שלי.
ענת: נו ואיך הם הגיבו?
רועי (מהורהר): סרוויס.
ענת: מה?
רועי: הם רוצים לתת לי סרוויס, פתאום הבנתי שגם הם רוצים גם
שקט ממני.
ענת: זכותם.
השניים נכנסים בצומת גלילות.
רועי: עכשיו הרבה יותר טוב.
ענת: זה העשן של האוטובוסים שדפק לכם קצת את הראש, נראה לי.
רועי צוחק.

סצנה 22
שעתיים לאחר מכן, חוף גורדון.
החוף חשוך ונטוש השניים יושבים על סדין, ונשענים על עמוד של
סככה. ענת עם הראש על ירכו של רועי, שניהם כבר מעט שיכורים, 4
בקבוקי בירה מסביב, גו'ינט עובר מיד ליד, ציחקוקים, ניכר כי
הקרח (אם היה ) כבר נשבר מזמן.
רועי: את רואה? כמו דג במים.
ענת: פתאום אני חושבת שאולי זה לא העשן של האוטובוסים, אולי זה
הביוב במים שדופק לכם את הראש.
רועי: בינינו, נראה לי שאת לא סובלת עכשיו עם תל אביבי שקצת
נדפק לו.
ענת מתרוממת מסתכלת לרועי בעיניים: בינינו, אני אפילו מופתעת,
ונהנית כמו שלא נהנתי כבר הרבה זמן.
רועי: טוב, זה חומר באמת טוב (מהנהן לכוון הג'וינט).
ענת: סתום, יא דפוק.
טומנת את הגוינט בחול ורוכנת לכוון רועי ומנשקת אותו, רועי,
שהמום בשניה הראשונה, מתעשת ומשתף פעולה במרץ.
הפסקה בנשיקה, ענת מחייכת אל רועי, הוא מסתכל לה בעיניים.
רועי (ממלמל): הפנינה של הפנינה...
ענת: מה?
רועי: עזבי (רוכן לנשק אותה שוב).

סצנה 23
שבוע לאחר מכן, אחה"צ, רועי ושחר משוטטים בשדרות ח"ן עם לוח
העיר ביד, עליו סימונים ומחיקות. מחפשים כתובת מהעיתון.
שחר: די, נשבר לי, ראינו כבר 10 דירות היום, זה לא נראה לך
מוגזם?
רועי: היה משהו שהדליק אותך?
שחר: לא ממש, אולי זאת בבורכוב, אבל 800$, לא הגזימו בכלל
(בציניות).
רועי: אם ככה אז לא, זה לא נראה לי מוגזם. ת'שמע לי, אני
נייטיב תל אביבי, עוד שבוע נגמר החודש, כולם מחפשים דירות
בטירוף, זה מירוץ, יתפסו לנו את כל האוצרות.
שחר: טוב, בוא נעלה לזאת בשדרות ח"ן 54, ואח"כ נעשה הערכת
מצב.
רועי: סבבה.
מצליבים את העיתון עם שלט הנאון שאומר: "שד' ח"ן 54", ונכנסים
לחדר המדרגות.

סצנה 24
אותו הזמן, דירה - מרפסת
רועי ושחר נשענים על המעקה במרפסת, מביטים על שד' חן
מהורהרים.
שחר: נראה לי שזה זה.
רועי: קלטתי עלייך.
שחר: שמע, מרפסת כזו גדולה, והמקרר נשאר, והדירה חצי
משופצת...
רועי (בחיוך): אין לך מה לשכנע אותי אחי, היא נראית לי גם.
השניים מחייכים האחד לשני, נותנים כיף.
שחר: יאללה, בוא נסגור.

סצנה 25
אותו הזמן, שד' חן, יציאה מהבניין לרחוב. רועי מחייג בפלאפון.
רועי (בהתלהבות): אהה כפרה, סגרנו דירה.
רועי: בשדרות חן, דירה סוף הדרך.
שחר: תגיד לה על המרפסת.
רועי: יש מרפסת סוף לשדירה, עזבי, את חייבת לראות אותה...
רועי: אנחנו הולכים להרים פה כוסית בכוסית, את מצטרפת?
רועי: אז יאללה, אנחנו שם.
שחר: נו, היא מגיעה?
רועי: ברור, מה היא תפספס את הרמת הכוסית הרשמית?
שחר: תאמין לי, אתם שניכם זוג יונים, כל אחד מכם והנעליים
המכוערות שלו.
רועי מכפכף אותו וזזים לכוון ה "כוסית".

סצנה 26
כעבור שבוע, חדר מדרגות.
רועי ושחר תקועים עם מיטה בסיבוב במדרגות, שניהם מיוזעים ומעט
עצבניים.
רועי: קח, קח את הקצה שלך קצת יותר ימינה, ואני ארים.
שחר: מה נהיית מהנדס פתאום? בוא פשוט נהפוך אותה למצב מאונך.
רועי: או שפעם הבאה תקנה מיטה יותר קלה מזו של לואי ה 14.
שחר (צוחק): יאללה, שלוש ארבע ו...
המיטה משתחררת והם עולים במדרגות לכוון הדירה. ניתן לשמוע
השתנקויות מאמץ.

סצנה 27
אותו הזמן, דירה.
דירת 3 חדרים, ארגזים מפוזרים בכל הדירה, על הרצפה עיתונים
וצבעים. ענת בבגדים מרופטים ובנדנה על ראשה צובעת את הקיר.
רועי ושחר נכנסים עם המיטה.
שחר (אדום ממאמץ): בואי תעזרי, יא פדלאה.
ענת: אשמתי שקנית יער גשם שלם בתור מיטה? עכשיו תסחוב לבד!
איפה רועי?
רועי (לוחש ממאמץ): פה (ראשו מגיח מסף הדל עם שארית המיטה).
ענת: מסכן שלי (מניחה את המברשת והולכת לעזור לו).
שחר: יופי, זוג יונים מפגרות שלי, אם אני אפזר פרורי לחם עד
החדר, אתם תכניסו איתי את המיטה המזויינת?
השלושה צוחקים ומכניסים את המיטה ביחד.

סצנה 28
אותו הערב, מרפסת.
המרפסת שקטה וצופה לשדרה, השלושה יושבים על ארגזים, במרכז
בקבוק יין כמעט ריק, הם עדיין עם הבגדים מהמעבר ושותים יין,
ענת יושבת ליד רועי.
רועי: יום לא פשוט, אהה? (מרוקן את הכוס).
שחר: חופשי, לא פשוט.
ענת: חכו למחר, מפגרים תמימים שלי, מחר זה הבלאגן האמיתי, לסדר
את מה שבארגזים, את הריהוט, לנקות.
שחר: בשביל זה הבאנו אותך, אחות יקרה (מקניט).
ענת: סתום יא אח דפוק, ככה אתה שומר על אחותך???
רועי (קוטע אותם): בואו נרים כוסית רשמית לדירה החדשה ולשלום
בית...
ענת נזעקת.
ענת: רגע רגע, אני מביאה מצלמה.
ענת רצה להביא מצלמה.
רועי : ממש ועדת תיעוד...
ענת חוזרת, חיוך נסוך על פרצופה, מכוונת את המצלמה עם טיימר,
מניחה אותה בזהירות על הארגזים ומצטרפת לשניים שכבר יושבים.
כוסות יין בידיהם.
ענת: פנו קצת מקום, יא שמנים.
פלאש.
רועי: יאללה ענתי, בואי נפרוש.
ענת: יאללה.
השניים קמים. ענת נושקת לשחר על הלחי והם נכנסים לחדרו של
רועי.

סצנה 29
אותו הלילה, חדרו של רועי.
מזרן על הרצפה, ערימת ספרים, ארגזים פזורים בחדר.
ענת נשכבת אפרקדן על המיטה עם חיוך ממזרי.
רועי: ענתי, אולי במקום לעשות לי פרצופים של לביאה, תגלגלי
איזה ג'וינט?
ענת (עושה בצחוק פרצוף נעלב): טוב, אני לוקחת את הנייר
האחרון.
רועי: אני פה עושה לנו אווירה שחבל על הזמן.
פותח ארגז, שולף ממנו כבל חשמל ומחבר לחשמל, מתעסק עוד קצת
בארגז, עד שבוקעת ממנו מוסיקת ג'אז. שולף מן הארגז את תמונתו
של ניב ומביט בה.
ענת: איזה כישרון, בוא לפה.
רועי מניח את המסגרת על הארגז, מזנק על המיטה וענת מזהירה אותו
שלא יפיל את הג'וינט. השניים שוכבים על המיטה ומעבירים את
הג'וינט.
ענת (מביטה לערימת הספרים): באמת קראת את כל הספרים?
רועי (לוקח שאיפה, מתמהמה): כן, את כולם.
ענת: חכם שלי.
רועי: אולי כדאי שתתחילי לקרוא גם את קצת?
ענת: לא רוצה, אני ניאנדרטלית קטנה חמודה ולא קוראת ספרים.
רועי: לא צריך... (מכבה את הג'וינט ומתנפל על ענת).
ענת מכבה את האור והשניים שוכבים.

סצנה 30
יום א', צהריים יציאה מבנין מקסיקו.
רועי ושחר יוצאים עם כל תלמידי הכתה, מדליקים סיגריה.
רועי: אתה קולט? 30 דקות סרט עד אמצע סמסטר הבא.
שחר: זה איזה 30 עמודים מודפסים, לא?
רועי: כן, חייבים למצוא רעיון ולהתחיל לעבוד על זה.
שחר: אני יבש פיתה, אולי עוד הפעם מאיר שלו - חלוציות.
רועי: מה פתאום, צריך משהו טראגי, משהו שירשים אותו כמו שצריך,
משהו מהחיים שלנו.
מגיעים לרכבו של שחר ונכנסים תוך כדי דיבור.
שחר: אני אנסה לחשוב על משהו, אבל אני אומר לך - אני בתקופת
בצורת.

סצנה 31
אותו הזמן, רכבו של שחר.
רועי: שמע אחי, זוכר שסיפרתי לך על ניב, החבר שלי שנהרג בצבא?
שחר (מתבלבל): כן.
רועי: העניין הוא שביום רביעי יש לו יומולדת, וכל יומולדת שלו
אנחנו נפגשים כל החברה הקרובים ועוד כמה מהצוות שלו ועושים לו
מסיבת יומולדת כזו, מן אזכרה שניה. משהו קצת הזוי, אבל באווירה
טובה.
שחר מחוויר מעט, אינו מרוכז.
רועי: בקיצור, השנה נראה לי שזה יהיה אצלנו ביום שלישי, אם לא
אכפת לך.
פאוזה, רועי מחכה לתגובה. שחר מעופף, לפתע מקיץ.
שחר: כן, כן אחי, בטח. אין בעיה.
רועי: והייתי רוצה שתישאר, תכיר את כל החברה...
שחר קוטע אותו: אוי סורי אחי, קבעתי עם חבר שבא לביקור בארץ,
אין מצב ביום שלישי. חבל, דווקא הייתי רוצה.
רועי (מתבאס): טוב, אולי בפעם אחרת.
שחר מהורהר, נוסעים הביתה בשתיקה.

סצנה 32
אותו הערב, רועי בסופר עם עגלה באגף הירקות, מדבר בטלפון עם
ענת.
רועי: לקחתי 4 בטטות.
רועי:שמנת יש בבית, תגידי, את בטוחה שזה זמן למרק בחום הזה?
רועי: מה מרק קר? מי שותה מרק קר?
רועי: בסדר בסדר, אני מביא, עוד משהו?
רועי: טוב, תארגנו את המטבח, אני כבר מגיע.
ניגש לקופה, משלם ויוצא את הסופר.

סצנה 33
אותו הזמן, רחוב אבן גבירול.
רועי הולך עם השקיות ונכנס לפיצוציה.
רועי: תביא לי בבקשה נובלס ונייר גלגול.
מוכר: זה סבבה? (מצביע על נייר צהוב).
רועי: לא, את הירוק.
רועי: תודה אחי.
משלם ויוצא את הפיצוציה לכוון הבית.

סצנה 34
אותו הזמן, דירה, מטבח.
רועי נכנס, ענת ושחר מופתעים ומפסיקים את שיחתם שנדמית
כרצינית.
רועי: משהו שעשיתי?
ענת (מחייכת וקמה אליו מתנפלת על השקיות): לא מותק, מה פתאום,
סתם שיחת אחים, הורים וכאלה. מה הבאת?
רועי (מבולבל): בדיוק מה שביקשת.
ענת נוטלת את השקיות ומתחילה לחלק הוראות.
ענת: שחר, תתחיל לחתוך את הבטטות, רועי תרתיח מים, תוך שעה יש
לנו פה מרק דה לוקס.
רועי ושחר: כן המפקדת.
ענת (מצחקקת): ככה אני אוהבת אתכם.
רועי ממלא סיר במים, שם אותו על האש, מחייג ומחזיק את הטלפון
עם הכתף תוך שהוא מוציא תבלינים.
רועי: גולי יא מג'נון, מה המצב?
רועי: אצלי סבבה, אנחנו עושים מרק בטטה.
רועי: לא, הוא קר.
רועי: אמרתי לענת, היא לא מקשיבה לי.
רועי: בקיצור שמעת, ביום שלישי אצלי ב20:00 .
שחר וענת מחליפים מבט רציני.
רועי: כן, תביא שתייה, ברגיל, יאללה ביי.
ענת: כמה אנשים מגיעים?
רועי: 15, לא משהו רציני. את עוזרת לי עם זה, כן?
ענת: ברור
נזכרת בדבר.
ענת: ועדת תיעוד נותנת תוצאות (שולפת מתיקה את תמונתם מיום
המעבר).
רועי ושחר מעבירים אותה מיד ליד, ענת חוטפת ושמה עם מגנט על
המקרר.
שולפת מתיקה את המצלמה.
ענת: עכשיו נתעד גם את המרק הראשון, לחייך.
ענת מצלמת את שחר ורועי, שחר נראה מודאג.

סצנה 34
יום שלישי, אחה"צ, דירה.
רועי וענת מסדרים את הדירה לקראת המסיבה, שניהם לבושים יפה
יחסית. ניכר כי רועי מעט נרגש. במרכז הסלון כסא עליו קשור בלון
הליום, ובקבוקי יין על השולחן.
רועי: מותק, בואי נוציא כמה כסאות למרפסת.
ענת: אני מוציאה 3 שלא יהיה צפוף מדי.
רועי: טוב, תגידי זה נראה לך מוזר כל המנהג הזה של יומולדת
לניב כל שנה?
ענת: זה אמנם על גבול הביזארי, אבל אני מוצאת בזה משהו מאד
חמוד וחברי.
ענת מתקרבת לרועי מדביקה לו נשיקה על הלחי.
רועי: חלמתי היום בלילה שניב חי, זה תמיד קורה לי לפני אזכרה
או יומולדת, הוא נראה בדיוק כמו לפני שלוש שנים...
ענת: אני תארתי לעצמי, מתוק (מחבקת מאחור), בכית קצת מתוך
שינה, אני אוהבת אותך שאתה כזה רגיש.
רועי: זה האול סטאר.
ענת: זה אתה...
צלצול בדלת. גיל, עומר ואלון נכנסים.
רועי: ענת, אלו גיל ועומר, חברים שלי מהבית, סיפרתי לך עליהם,
וזה אלון חבר של ניב מהצוות.
ענת: נעים מאוד.
השלושה: נעים מאד.
רועי: בואו שבו, אנשים אמורים להגיע.
עומר: איזו דירה, סחתיין.
רועי: תודה מותק, מה אתה שותה?
צלצול בדלת, אנשים מתחילים להגיע, הסלון מתמלא, סמול טוקס,
מנשנשים, שותים.
גיל מקיש עם מזלג על בקבוק, שקט בדירה. מרים כוס יין.
גיל: אם היית איתנו היום, היית בן 24, ואם היינו שוכחים היית
מזיין אותנו, אז לא שכחנו. "מזל טוב".
החבר'ה מרימים כוסית ומחזירים קריאה. ענת ועוד מס' נספחים מעט
נבוכים.
אלון מתקרב לענת.
אלון (לענת): כן, זה נראה מוזר אבל זה כל שנה ככה, הם פשוט לא
מוכנים לשכוח, אפילו לא קצת.
ענת: זה נורא יפה בעיני.
אלון: כן, תגידי איפה אני מוצא פה בירה?
ענת: במקרר במטבח. (מצביעה לכוון).
אלון: תודה.

סצנה 36
אותו הזמן, מטבח.
אלון נכנס למטבח וניגש למקרר. לפתע הוא נתקל בתמונה על המקרר
של השלושה מיום המעבר, הוא מוציא את התמונה ומתבונן בה כלא
מאמין. לאחר מכן, מחזיר אותה למקומה, פותח את המקרר ומוציא
שישיית בירות.

סצנה 37
אותו הזמן, סלון.
אלון נכנס לסלון, פותח שני בקבוקי בירה, והולך לכוון רועי
שמשוחח עם עומר. אלון מושיט לרועי בירה.
רועי: תודה אחי (מחייך).
אלון: שטויות, תגיד לי (בחשש מה), שחר, מהתמונה על המקרר, הוא
השותף שלך?
רועי (מרוצה): כן בטח, הוא לא יכל להגיע היום.
אלון (תמה): כל הכבוד לך שאתה מצליח.
רועי: מצליח מה???
אלון : אין לך מושג, אהה?
רועי (מבוהל): מה?
אלון: שחר הוא אחד הצלפים שהרגו את ניב, למעשה הוא היה מפקד
החוליה.
רועי מסתכל עליו בהלם, אנשים מסביב משתתקים מעט.
אלון (במבוכה): ת'שמע, במחשבה שניה אני מצטער, אולי לא הייתי
צריך לספר.
רועי (קוטע אותו ומסתכל על ענת שיושבת בצד מצטנפת בכורסא): לא,
לא, בטח שהיית צריך לספר...

אנשים מתחילים לעזוב במבוכת מה את הדירה, ורועי מלווה אותם
לדלת, מנסה להיות נחמד אך ניכר עליו שהוא אינו מרוכז. רועי
נותר לבדו בסלון ומן המטבח ניתן לשמוע קולות של שטיפת כלים.

סצנה 38
אותו הזמן, מטבח.
ענת שוטפת כלים בגבה לרועי, שתיקה.
רועי (בעצבים): את רוצה להסביר לי את מה שקרה פה עכשיו?
ענת: אני חושבת שהבנת, אין יותר מה להסביר. הוא ביקש ממני לא
לספר לך, הוא אח שלי. בבקשה, תנסה להבין.
רועי (בצעקות): לנסות ולהבין מה? ששניכם שיקרתם לי בחודשיים
האחרונים? שאחיך הוא הסיוט הכי גדול שלי ואת מסתירה את זה
ממני?
ענת (בייבבות בכי): בבקשה תנסה להבין, זו הייתה טעות טראגית.
רועי (קוטע אותה): על מה את בדיוק מדברת? איזה חבר שלך בדיוק
נהרג שאת מעזה לדבר אתי על טעויות טראגיות? מי שיקר לך?
ענת: אבל אתה לא מבין...
רועי (קוטע אותה): תסתמי את הפה שלך, שקרנית, איזו מן משפחה
מקוללת אתם.
ענת בבכי לוקחת את התיק פולטת "יא דפוק" ויוצאת את הדירה
בטריקת דלת.

רועי נותר בדירה, משוטט בהלם, תולש את התמונה מן המקרר מביט בה
ומשליך אותה לפח, מוזג כוס וויסקי ויוצא למרפסת.

סצנה 39
לילה, מרפסת.
רועי יושב שותה ומעשן בשרשרת, בוהה באויר, לפתע אנו שומעים
קרקוש מנעול, רועי עושה כאילו לא שם לב. שחר בחשש נכנס
למרפסת.
שחר: ענת סיפרה לי מה קרה.
שתיקה.
שחר: אני מצטער ששיקרתי לך.
שתיקה, רועי מסיט מבטו ותוקע מבט חודר בשחר.
רועי: שקר, אתה מדבר איתי על שקר? אתה שבאצבע המטונפת שלך
שמחזיק עכשיו סיגריה, לחצת על ההדק והשחלת את הראש של החבר הכי
טוב שלי? ועוד אחרי זה רוקנת עליו מחסנית? אתה מדבר אתי על
שקר. יא רוצח דפוק.
שחר: רועי, אתה לא מבין.
רועי (קוטע אותו): אני מבין טוב מאד, מה אתה חושב, שזה לא
העסיק אותי ב-3 שנים האחרונות? שלא הופעת לי בחלומות בתור מלאך
המוות? אתה מתפנן, מעשן אתי ג'וינטים, וניב מת, יא דפוק! הוא
מת הרגת אותו! אני לא יכול להסתכל עליך בכלל, יא טינופת.
רועי הולך בעצבים לחדר נכנס וטורק את הדלת.
שחר מתיישב על קרטון, טומן ראשו בין שתי ידיו, ובוכה בכי
חרישי.

סצנה 40
יום רביעי (למחרת), בקר, מטבח.
רועי יושב עצבני, שותה קפה וקורא עיתון עם סיגריה. שחר נכנס
למטבח, רועי לוקח בתקיפות את העיתון והקפה ועובר לחדרו, ללא
מילים.

סצנה 41
אותו הזמן, חדרו של רועי.
שחר דופק בדלת ופותח אותה לכדי חריץ.
שחר: אפשר לדבר על זה?
שתיקה.
שחר: אפשר אולי לנסות להשלים?
רועי (בצעקות): תגיד לי יא דפוק, מה נראה לך? שאני מסוגל
להשלים איתך? לדבר איתך? לגור איתך? מה, פיספסת פה משהו? זה לא
ריב על הטיפת חלב האחרונה לקפה! אתה בפזיזות האינפנטילית שלך
הרגת את החבר הכי טוב שלי, שאתה בעצמך לא מגיע לקרסוליים שלו!
שחר: אבל...
רועי: בלי אבל, אתה לא מבין שפתאום הדמות מהחלומות שלי קיבלה
פרצוף. את הפרצוף שלך. אתה לא מבין שלהיות איתך בקשר זה בשבילי
כמו לחיות בתוך סיוט?
שחר: רועי אתה...
רועי: 3 שנים לא העסיק מי הצלפים המחורבנים, ופתאום אתה נופל
עליי, וזה לא עוזב אותי לרגע, ואני פשוט לא יכול להתמודד עם
זה.
רועי מתקדם אליו בעצבים, וסוגר את הדלת בפניו.

סצנה 42
אותו היום, יום רביעי, צהריים, אוטובוס ציבורי.
רועי יושב בתוך האוטובוס, ראשו שעון על החלון והוא מביט אל
החוץ במן עצבות. לפתע נשמע צלצול טלפון מענת.
רועי: הלו
רועי (בקוצר רוח): אני באוטובוס, אני לא שומע כלום.
מנתק בעצבים.
צלצול נוסף ורועי מסנן אותו.
רועי מצלצל בפעמון, ויורד מהאוטובוס.

סצנה 43
אותו הזמן, בית העלמין הצבאי קריית שאול.
רועי הולך בשביל ומתקרב לחלקת הקבר של ניב עליו תלוי בלון
הליום ומונחים מס' זרים טריים. רועי נעמד אל מול הקבר.
רועי: מזל טוב גבר, הבאתי לך משהו כרגיל.
רועי מוציא מתיקו בקבוקון ג'וני ווקר ו2 כוסות שוט, מניח אותן
על המצבה ומוזג. נוטל אחת בידו ומרים.
רועי: לחיים (מצחקק בציניות).
רועי שותה, נוטל את הכוס השנייה, ושופך את תוכנה על אדמת
המצבה.
רועי: איזה סרט אחי, אתה לא מבין...
לפתע מבחין רועי בענת מתקרבת אליו על השביל, הוא מביט עליה
מופתע. ענת מגיעה ונעמדת מולו. שתיקה.
ענת: ניחשתי איפה תהיה.
רועי מביט עליה, מתרכך, היא מושיטה לו יד, פאוזה.
רועי: כל כך קשה לי עם זה ענתי, אני לא יודע מה לעשות, אני
מבולבל.
רועי נשבר ומתחיל לבכות. ענת מחבקת אותו והוא מחזיר חיבוק,
רועי מוחה דמעותיו, תופס בידה ומביט למצבה.
רועי: ניב זאת ענת, היא חברה שלי כבר חודשיים. ווואלה, אני
אוהב אותה.
ענת (במבוכה): נעים מאד.
רועי מדביק לה נשיקה והם יוצאים את בית העלמין.

סצנה 44
אותו הזמן, דירה
רועי וענת נכנסים לדירה השוממה. רועי מדליק את הקומקום וענת
מביטה בו.
ענת: לא מעניין אותך איפה שחר?
רועי: כל עוד הוא לא פה, אז לא כל כך.
ענת (בעצבים): קודם כל, אל תהיה מסריח, ושנית הוא עבר להורים
עד שתירגע, הוא לקח מאד קשה את כל העניין, אתה יודע...
רועי: א. גם אני לקחתי קשה את העניין וב. זה שהשלמתי איתך, לא
אומר שאני מוכן או אי פעם אהיה מוכן להשלים עם שחר. המצב הרבה
יותר מורכב משקר, כמו שאת יכולה להניח.
ענת: כן, אבל אתה חושב שאצל שחר כל התאונה הזו עבר חלק?
רועי: לא יודע , עוד לא יצא לי להרוג אף אחד...
ענת: טוב, אתה מעצבן, ואי אפשר לדבר איתך.
רועי: לא על אחיך!

סצנה 45
מס' ימים לאחר מכן, מטבח.
רועי מטגן חביתה כשלפתע מצלצל הטלפון, זאת ענת. רועי עונה.
רועי: שלום באמת, איפה היית ביומיים האחרונים? חיפשתי אותך כמו
משוגע.
רועי: טוב, אני יורד, בלי לחץ , ביי.
רועי מכבה את האש, מנגב את הידיים ויורד למטה.

סצנה 46
אותו הזמן, מתחת לבית בשד' ח"ן.
ענת מחכה לרועי, סבר פניה מודאג. רועי יוצא מחוייך, מבחין בה
ומוריד את החיוך.
רועי: קרה משהו?
ענת: כן, שחר במצב ממש רע, הוא שקע בזה לגמריי, ההורים שלי
מתחרפנים, ולמען האמת גם אני. אתה חייב להשלים איתו, הכל התחיל
בגלל כל הקטע איתך, הוא ממש נקשר אלייך, אתה יודע. כל הרגשות
מהתקופה של אחריי התאונה צפים אצלו מחדש.
רועי (בעצבים): תסלחי לי שאני לא מתעלף מהרגשות של אחיך, כי
אצלי הם צפו באותה מידה ונדמה לי שאת מתחילה לשכוח מי הצד
הפגוע כאן בכלל.
ענת (בעצבים): תפסיק להיות ילד ולשחק משחקי כבוד...
רועי (קוטע אותה): את יודעת מה, ענת? אולי הקשר הזה בלתי
אפשרי, אולי את לא יכולה להיות חברה שלי ואחות של האוייב הכי
גדול שלי. אולי בכלל כל הסיפור היה איזו מזימה אינפנטילית
לעבוד עליי.
ענת תופסת באגרסיביות בידו של רועי, הוא מופתע והיא מושיבה
אותו על ספסל בשדרה. היא מביטה בו בעיניים בוכיות.
ענת: יש לי משהו לספר לך.
רועי: אני מקשיב.
ענת: אחרי התאונה שחר התחרפן לגמריי, הוא לא יצא מבית חודשים
והוא נכנס לדיכאון קליני, כל החברים שלו עזבו אותו ולא היה לו
במה להיתלות. היה שלב מאד קשה של כמעט חצי שנה ששחר היה מאושפז
בביה"ח לחולי נפש. רק לפני שנה הוא יצא מזה. (בוכה). אתה לא
יודע מה זה לראות את אחיך הגדול מתרסק ככה לחתיכות. הרופאים
אומרים שהוא בריגרסיה עכשיו, שהוא קרוב לאישפוז נוסף.
רועי (באדישות): אתם מלאי הפתעות, עוד מעט תספרי לי שהוא גם
חייזר, כל יום אני מגלה משהו נוסף על השותף שלי שהחברה שלי
הסתירה ממני, ממש...
ענת (קוטעת אותו): מה נהיה ממך? מתי נהית כל כך חסר רגישות? מה
עם האול סטאר המחורבנות שלך?
ענת קמה והולכת בהפגנתיות, רועי נשאר בפה פעור, מהורהר, כאילו
נתפס בקלקלתו.

סצנה 47
אותו ערב, חוף גורדון.
רועי יושב לבד מהורהר, בקבוק בירה בידו, מעשן, ניכר כי הוא
עצבני ולא נינוח. לפתע הוא קם, מנער מעליו את החול וניגש לתפוס
מונית, הוא נותן את הכתובת של הוריו.

סצנה 48
אותו זמן, מונית.
רועי (בטלפון): אבא, אני חייב את האוטו דחוף.
רועי: לא, לא קרה שומדבר אני פשוט חייב להגיע לאנשהו...

סצנה 49
אותו זמן, רחוב משפחתו של שחר.
רועי נכנס עם הרכב באיטיות ונעצר מול בית המשפחה, הוא מעשן
סיגריה לאחר סיגריה. הוא מכבה את האוטו ומתכוון לצאת, אך לא
מצליח לגרום לעצמו לעשות זאת. הוא בדיסוננס קשה ואינו בטוח באף
אחת מהחלטותיו. לפתע הוא מניע את הרכב ונוסע תוך שהוא מסנן "מי
צריך את השטויות האלו בכלל."

סצנה 50
שבוע לאחר מכן, היום הראשון של תחילת סמסטר ב'. רועי נכנס לכתה
הקבועה בבנין מקסיקו ומתיישב באותו המקום בו התיישב בסמסטר
הקודם. רועי מחליף שלומים וחיוכים עם חבריו ללימודים. בכיתה
רחש של מאורעות חופשת הסמסטר.
המרצה נכנס לכתה, רועי מביט בשעון ובכסא הריק שלידו.
מרצה: בוקר טוב, אני מקווה ששקדתם על תסריט הגמר במהלך חופשת
הסימסטר, אני מצפה לקבל אותו לתאי בעוד שבועיים מהיום.
רחש בכתה.
מרצה: אם בסמסטר הקודם שמנו דגש על התסריט, הרי שבסמסטר הקרוב
נתמקד בעבודת הבימאי...
רועי לוקח את התיק ויוצא מן הכתה בחיפזון.

סצנה 51
אותו הזמן, מחוץ לבנין מקסיקו.
רועי מדליק סיגריה תוך כדי הליכה, מוציא את הטלפון ומתקשר
לענת.
רועי: הלו ענתי
רועי: איפה הוא?
רועי עומד במקום, פניו לובשות הפתעה.
רועי: מה? למה לא אמרת לי?
רועי: איפה זה? מתי אפשר לבוא?
רועי: או.קיי. בערב אני שם...
רועי: וענת (מהסס), מצטער על הכל...

סצנה 52
אותו היום, אחה"צ, חצר בית החולים לחולי נפש.
רועי הולך בשביל אבוד מעט, אוחז בידו מתנה עטופה, נכנס בשער
המבנה.

סצנה 53
אותו הזמן, מבנה בית החולים.
רועי משוטט במסדרונות, עוצר אחות ומבקש ממנה הכוונה, היא מורה
לו עם האצבע, הוא מודה לה וממשיך בכיוון. מגיע לחדר 133 ומקיש
בדלת, אין עונה. מקיש פעם נוספת ופותח לכדי חריץ.

סצנה 54
אותו הזמן, חדרו של שחר.
שחר יושב על המיטה לבוש פיג'מה, יחף, בוהה בחלל ושותק. רועי
נכנס מהסס.
רועי: אהלן שחר זה רועי, מה המצב?
שתיקה.
רועי: ענת סיפרה לי שהמצב לא משהו, רוצה לספר לי מה קרה?
שתיקה.
רועי לוקח כסא ומתיישב.
רועי: ת'שמע, התנהגתי כמו חמור, רציתי רק לומר שאני מצטער.
ווואלה, אני סולח לך לגמריי.
שתיקה.
רועי: אחי, זהו, נגמר, סלחתי לך (מתחיל לדמוע), תפסיק עם זה
שחר, הכל נגמר, הכל סבבה, בוא נחזור לדירה. החדר מחכה לך. די,
התנהגתי כמו דביל, כמו ילד, עזוב אותך שטויות. תופס בידו של
שחר ומייבב: "מה עשיתי, איזה דפוק".
שחר עדיין בוהה בחלל החדר, רועי פותח את עטיפת המתנה.
רועי: הבאתי לך ספר. נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה. ספר על
חברות וסליחות. אני משאיר אותו כאן (מניח על השידה), הגיע הזמן
שתתחיל לקרוא קצת.
רועי קם מנשק את שחר בראש.
רועי: ביי אחי, אני אבוא שוב, תעשה טלפון.
רועי יוצא את החדר, שורך רגליו אחריו.

סצנה 55
אותו הזמן, רועי נוסע באוטובוס מביט בחלון מהרהר, מצלצל בפעמון
ויורד בשד' ח"ן.

סצנה 56
אותו הזמן מרפסת.
רועי נכנס למרפסת ומתיישב, מניח כוס וויסקי על השולחן ובלוק
צהוב על ירכו. מדליק סיגריה ומתחיל לכתוב: "רועי ושחר (שם
זמני) - סינופסיס".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זרת: איבר ברגל
המשמש למציאת
פינות רהיטים
בחדרים חשוכים

(לקוח מספר של
חבר, לא זוכר את
השם)


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/4/04 5:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניב חביב

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה