אתי התיישבה על כסא הקש שבמרפסת. השמיים בחוץ מכוסים עננים,
אין שמש.
"מזג האוויר היום יהיה מעונן ברוב חלקי הארץ, הטמפרטורות ירדו
בצורה ניכרת וצפוי גשם מקומי בהרים ובמרכז." נעמי רביע מיידעת
את עם ישראל המודאג.
"כאילו שלא ידעתי." אתי אומרת לספל השוקו שנמנם על השולחן
לידה, וכדי להוכיח שהוא ער התהפך בהפגנתיות והתפזר על כל
המרפסת. "ממש בוגר מצידך." היא אומרת לו והולכת למטבח להביא
סמרטוט.
פמלה אמרה שאסור לגדל חתולים, כי אז באמת תהיי רווקה זקנה עם
חתולים - כמו הסטריאוטיפ. אפילו שאת לא כזאת זקנה באמת. היא
אומרת הרבה דברים פמלה, היא גם מבשלת טוב. אבל תמיד היא מדברת,
אף פעם לא מקשיבה - אף אחד כבר לא מקשיב לאתי. אפילו לא
חתולים.
"על מה את מסתכלת?" היא נוהמת למקרר. בדרך כלל מקררים הם זכרים
- אבל המקרר של אתי מיוחדת, היא גם ייבוא אקסקלוסיבי מאיטליה -
חברה איכותית. האי סוסייאטי. המקרר בולעת את כבודה ומסתובבת
לכיוון השני, ואתי ממשיכה לחטט במגירה אחרי הסמרטוט החמקמק.
היא מושכת אותו בברוטאליות והוא צווח קצת ואז משתתק כשמוצא את
עצמו ספוג קפה, וסמרטוט כבר יודע שכדאי לו לסתום במקרה כזה
אחרת ייכנסו לו נוזלים ושאר פיכסות לפה. עם היד השנייה אתי
מנגבת את הזיעה ונזכרת במה שנעמי רביע אמרה לפני כמה דקות על
ירידה בטמפרטורות. אז היא צוחקת לעצמה במרירות.
פעם היא חשבה שיש לה הכל. פעם היא לא נאלצה לדבר עם החפצים
בבית. אבל אחרי שהם הבינו כמה היא בודדה הם החליטו שאולי כדאי
בעצם "לרדת אל העם"- כמו שהטוסטר אומר- ולזרוק מילה פעם בכמה
זמן.
פמלה נכנסה לבית. בלי לדפוק, בלי כלום. פתחה את הדלת ונכנסה.
"שלום!" היא אומרת בשמחה, ניגשת אל אתי ומדביקה שתי נשיקות
רטובות - אחת על כל לחי. "שלום," אתי מלמלת ומחייכת חיוך קטן
ומהוסס. "איך נכנסת?" היא שואלת, ופמלה מדביקה פרצוף מופתע "מה
זאת אומרת?" ואתי קולטת קצת עלבון מאחורי המבטא האמריקאי הכבד.
"הדלת הייתה פתוחה." פמלה מתיישבת על הספה ומתחילה לדבר.
"תקשיבי, את לא תאמיני מה קרה לי!" אתי נאנחת, מניחה על שולחן
הקפה שבסלון את הסמרטוט ובועטת בו קצת כשהוא מתחיל לקטר בשקט.
"מה קרה לך היום?" היא שואלת ומתיישבת על הספה ליד פמלה שפותחת
מיד בהשתפכות מרגשת על חיי החברה הסוערים שלה.
אחרי שפמלה הולכת אתי מכינה לעצמה כוס שוקו, הפעם בספל שלא
יעשה לה קונצים, ומתיישבת על כסא הקש שבמרפסת. גם עכשיו אין
שמש - אבל זה בטח בגלל שכבר לילה. ברדיו יש עוד איזו פוסטמה
אמריקאית בלונדינית שמזמרת על חיי האהבה שלה, ואתי נאנחת.
גם לאתי יש אקדח.