שתיים עשרה שנים במפעל סגור,
עולה שלבים בתהליך הייצור.
נשלחתי לפני שיכולתי לבחור,
וכעת את החוקים אי אפשר לשבור.
פחד מכישלון, שגרת ההצלחה,
גורמים לאשליה של התמכרות בריאה.
אין לי דעה הם הרכיבו את מחשבתי,
למרות שאת כל אשר קיבלתי יכולתי להשיג בעצמי.

אז לכל אחד יש סיבה,
הורים עתיד ולעיתים הסביבה.
מדקלמים כפי שחונכו, הכל מתוכנן,
ומי מהם באמת הקדיש מחשבה לעניין?
כפייה במקום סקרנות,
אחדות במקום ייחודיות.
פועלים על פי מה שאחר חושב,
במקום ללכת עם הרצון והלב.

יום שישי, מבטיחה לחזור בזמן.
שוב קיבלתי מאה במבחן.