היא חיה בעולם משלה,
בו היא עדיין ילדה קטנה,
שלא מבינה - ולא צריכה להבין.
שלא מסבירה - ולא צריכה להסביר.
ושם היא עדיין חולמת בתמימות יתרה
על משהו שאולי בעצם לאף אחד עוד לא קרה.
וזה בסדר.
מותר לה.
הרי היא רק ילדה קטנה...

העולם הזה שלה - הוא חבוי בתוכה.
בתוך הילדה הגדולה שחיה בעולם המציאות.
והילדה הגדולה - תפקידה -
להבין ולהסביר לילדה הקטנה על עולם המציאות
שהיא אותו עוד לומדת וחוקרת,
שבו היא כל יום מגלה עוד דברים חדשים
שאותם היא צריכה להסביר לילדה הקטנה.
ואין לה ברירה, לגדולה, אלא להסביר לקטנה.
כי הקטנה שואלת, מתעניינת, רוצה לדעת.
והקטנה לא מבינה שלא כדי לה לדעת.
היא פשוט לא מבינה.
וזה בסדר.
מותר לה.
הרי היא רק ילדה קטנה...

ולפעמים, ככה סתם פתאום,
הילדה הגדולה נכנסת לתוך העולם שלה,
ונהפכת לרגע או שניים
לילדה הקטנה.
ואז האחרים בעולם המציאות
לא מבינים אותה.
לא שומעים אותה.
הם אפילו לא רואים אותה.
אלא רק את הדמות שהיא השאירה להם לראות.
ואז היא לא מקשיבה להם.
אלא רק שומעת.
שומעת, אבל לא מבינה...
שומעת, אבל לא מסבירה...
שומעת, אבל לא מקשיבה...

וזה בסדר.

מותר לה.

הרי היא רק
                ילדה
                        קטנה   ...