"תקשיבי טל, אני כבר מכירה אותך שלוש שנים וראיתי וגם קצת
הבנתי, שמאד קשה לך לקבל ביקורת, מאד קשה לך לקבל את התשובה
שלא נראת לך.א ולי זה חלק מההתבגרות שלך והשינוי שבתוכך, אני
באמת באמת לא יודעת".
דמות חינוכית מטופשת.
תמיד ידעתי שיש אנשים שלא מגיע להם להיות מחנכים.

כנראה שקשה לי. קשה לי, הרי אני לא מספיק טובה בשביל זה שם
למעלה, כדי שייתן לי את הכל, הרי אני שמחה. באמת שאני שמחה!
ברור שאני עצבנית כמו תמיד ועייפה כמו תמיד, אבל כנראה שזה
איזהשהוא משחק של "תן-קח" עם החיים.
נתתם לי אותו ולקחתם לי את כולם,בעצם, לא כולם זה כולם,
האמת, שזה די אשמתי,שאני די פנאטית ודי אנטי, אולי בגלל זה
התנתקתי מכולם. אולי זה חלק מההתבגרות שלי והשינוי בתוכי,
באמת, באמת שאני לא יודעת.

איזה טוב לי, טוב לי שיש לי אותך. טוב לי שיש לי אותך וטוב לי
איתך, יותר מלפני זה, זה אמיתי זה בוגר.זה זה. זה משנה אותי
,זה הופך אותי פנימה והחוצה, 360 מעלות, וגם אם כואב, טוב לי
עם זה. זה כאב שמביא אותי לתחושה טובה, לתחושה אלוהית, מיוחדת.
אתה מיוחד.
כנראה שאני לוקה בסוג של מזוכיזים עצמי.


קשה לי לקבל את כולם, מצטערת. אנושיות.
איפה את כשצריך אותך? לאן הלכת? הדרדרת לך? חשבת שאני אצליח
בלעדייך, שאני לא אזכר בך פתאום, או אראה תמונה או אשמע ביטוי
או אראה אותך, ואתעלם?
אני בכלל לא שונאת אותך, את מבינה את זה? לא שונאת בכלל, נגמר
לי האוויר מלחשוב על איך לפתור את זה, להפוך את כל הזוויות
ולסגור את כל הקצוות ולהבין, תמיד ידעתי מה לעשות וכנראה
שעכשיו זה כבר לא.
את מיוחדת.

אני מצטערת, אני מצטערת מאד שהתרחקתי ממכם בלי סיבה, אני
מצטערת כל כך שאיבדתם את הקשר החזק שהיה לכם איתי.
חזק? אולי. אולי עם חלקכם. מה? אני לא יודעת. אני לא מזלזלת,
אולי אני לא "אני" שחשבתם שאני, קשה לכם עם העובדה הזו, גם לי
קשה. אלוהים כמה קשה לי.

זו לא שנאה עצמית, זה לא דיכאון חולף, זה לא עוד איזה תסמונת
טינאייג'רים שכזו, שאיזה מישהי, בד"כ זו את, נשמה טהורה, תבוא
ותפתור לי את זה, עם חיוך ואהבה, כמו שבאמת צריך, כמו שהייתי
צריכה לעשות ממזמן, זה משהו אחר.
כנראה שלעולם לא הסתפקתי במעט, אני לא מפונקת, זה ידוע, אני רק
רוצה שהדברים יסתדרו בהינף שרביט, לא יכולה לבד. לא יכולה,
מעולם לא קיבלתי את העובדה הזו, שאני צריכה לקום ולעשות, לחשוב
על מה לעשות, אני כבר עייפה מזה, לא מהחיים, עייפה. אני צריכה
חופש, לחשוב, אני צריכה 100 שיעורים חופשיים ואיזה שבוע לבד.
מה אתה אומר על סיני? חצי האי סיני? תמיד אתה גורם לי לחייך.

וגם את, זוהרת שלי, יפהיפה שלי, אני יודעת שאת כאן בשבילי,א ת
כל כך דואגת לכולם, אל תכעסי עליי שהתרחקתי מהם, אני יודעת שאת
רוצה לטוב, אל תכעסי עליי. בבקשה אל.
וגם את, כן! גם את! כמה טוב לי שיש לי אותך! ובכלל-איך מוצאים
עוד מעין כמוך? את מין הפתעה שנחתה עליי סתם ככה, וטוב שכך.
סידרת אותי לגמרי, פתחת לי את הראש לכיוון אחר.

אגואיסטית, אנוכית, מזוכיסטית, צועקת, מתרחקת, מתקרבת, אנטית,
שלילית, חיובית, שמחה, עצבנית, צריכה, לא צריכה, נורמלית, לא
נורמלית, אוהבת.

לא הייתם מנחשים בחיים שזה מה שהולך אצלי בפנים?
נכון? ידעתי. ידעתי הכל.
אין לי טענות, באמת שלא, לאף אחד מכם.
אומרים שמטעויות לומדים, כנראה שאני הבן אדם החכם בעולם.
כמה אפשר טעויות? ובלי לתקן? אין בי את הכוח, אני צריכה להסתדר
על עצמי, להיסגר, סלחו לי רבותיי שלא מיציתי הכל ורציתי את
כולם, נפשי בגדה בי, והאוויר נגמר.
נגמר.