עוד מחזור של לידה ומוות
עומד להשלים את סיבובו
ואפשר לחוש
את הריגוש
של מתח הסיום
את שיאה הבלתי-נסבל
של חרדת הקיום.

אבל את מתעקשת
להצמיד את משקפייך
לגשר האף
לפתוח עוד ספר אחד
ועוד אחד
ואז לדבר על הזמן
במונחי שנים ותקופות
לאסוף את שיערך
לקוקו הדוק
ולהסביר על ההיסטוריה
במונחי עידנים ותמורות.

נו באמת,

אם רק היית מסכימה
לעצום את עינייך לרגע
לא היית נזקקת עוד למשקפייך
והיית נותנת לכתפייך
לשקוע אל תוך הספה הרכה
אז היית חשה במחזור מלא של לידה ומוות
בדקה,

בשניה.

וכל ספרייך
עם כל האותיות הצפופות
שמרצדות על אישונייך
יחד הם מגניפיקציה עקרה
אינטלקטואליזציה קרה
ברזולוציה גסה
של שמונים ושבעת הסנטים
שמפרידים ביני לבינך
לאורכה של דקה,
שניה,
בחדר אפל בדירה טיפוסית
בבניין ברחוב
בעיר שבחבל
במדינה ביבשת
בעולם שאני לא אוהב
על כדור-לכת עגול עד כאב
במערכת אחת מיני אינסוף
של לידות ומיתות
חוזרות ונשנות
במרחק שנות בחזקת אור
שהן סך כל שמונים ושבעת הסנטים
ושל כל הדקות,
השניות,
שבכל החדרים שבדירות שבערים
בעולם,
איך לומר,
לא כל-כך טוב
וכל מה שיש לי בראש עכשיו
זה הסוף.

אם רק היית מסכימה
לעצום את עינייך לרגע
לא היית נזקקת עוד למשקפייך
והיית נותנת לכתפייך
לשקוע אל תוך הספה הרכה
היית חשה במחזור מלא של לידה ומוות
בדקה.

ובמידה
ולא תחושי כלום,
תמיד יש אופציה לזיון.