המרחבים הגדולים עוברים מולי במהירות, ואני, אני רק בוהה. בוהה
בשום דבר. בוהה בריק שבי. אבל למרות היום המחשיך בחוץ, עדיין
רואים את אשר התפעלתי ממנו כל כך הרבה פעמים בבהירות. קניתי
כרטיס לכיוון אחד, על מנת לא לחזור. לא לחזור לתופת שבה הייתי
בימים האחרונים. ועכשיו, כאשר אני נוסע, לא מבין מי אני יותר -
או יותר גרוע מה אני. אבל עדיין הזיכרון נועץ בי את מלוא חודו
ומכאיב, מכאיב יותר מכל דבר מקרה עד היום - לי. ועכשיו
כשהפלאפון מצלצל, אינני יכול עוד לזה. נוסע רוחק מכאן, נוסע רק
כדי למצוא את עצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.