ליליינה פירס / שלווה |
בצינה של בוקר אוקטובר בודד.
לא לחצתי את ההדק
גם לא הדקתי את החבל.
כי אבוא, גם ארוץ עד אלייך,
עד קו האופק,
עד לנצח.
הושט ידך אל תוכי,
שלוף החוצה ליבי,
שמע קולי והפנה מבטך.
הבט בי פועמת,
נגמרת.
בשלווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|