בעינייך
זוהר ירוק ואדום. אני תוהה מהיכן.
פנייך נעשות שונות ומוכרות כל כך. איני זוכרת.
את בוערת בעצמותיי
ואני רוצה להיות כמוך
כל כך יפה
כל כך חסרת טמפרטורה
שוחה בנהר של אי וודאות בצבע אינדיגו וירוק זוהר מבצבץ.
את בוכה
את אלה
לגופך משי לבן ושקוף
מרחפת על קצות אצבעותייך
כמו קיסרית קטנה.
את האושר שלי ומעיין הייסורים הנצחיים
מקיפה עצמך בפרחים בהירים ובדים מסתוריים
ואני מעריצה אותך כל כך
ושונאת אותך שאת שם במקומי
בעולם שיצרתי-
אותו אחד שפלט אותי אל האספלט הדלוח והמחוספס וסגר את המערה.