קופסת ה L&M אדום שלי נגמרה מהר הפעם. ניסיתי להעביר בראשי
איפה הייתי ומה עשיתי מאז אתמול בלילה, כדי שאדע מה גרם לי
לעשן כל-כך הרבה. נזכרתי שמייד אחרי רכישת הקופסה, בעודי צועד
לכיוון הבית, התקדמה לעברי קבוצת נערות יפות מראה ואחת מהן
ביקשה ממני סיגריה. אחרי כזה חיוך מכזו ילדה חמודה הייתי נותן
לה אפילו 19 סיגריות. אחת לי, ו-19 לה. אם היא היתה מוסיפה
ליטוף קטן על היד שלי גם הייתי מוותר על הסיגריה לעצמי. אני
פשוט בתקופה כזאת שלא הולך לי עם בחורות. אני חרמן כמו תמיד,
אבל המחסור בזיונים לא מפריע לי. מה שחסר לי באמת זה חום
אנושי, אהבה. לא אהבה שבאה בצורה של "לצאת קבוע", אלא אהבה
שתופיע כחיוך נעים, נגיעה או איזה חיבוק טוב. לא חיבוק של
מעיכת ציצים. חיבוק אמיתי.
טוב, מה אני מקשקש? אני צריך זיון.
נמאס לי לנתח כל דבר כמו איזה חנון במעקב רפואי. למי אכפת כמה
סיגריות עישנתי? שמתי נעליים ויצאתי.
בדרך לפיצוציה הוצאתי את הסלולרי מהכיס כדי לראות מה השעה.
לאחר שהחזרתי אותו לכיס הבנתי שאמנם הסתכלתי על השעון, אבל
עדיין לא ידעתי מה השעה. מעניין אם זה הסימפטום הראשון לגידול
במוח. שלפתי אותו שוב ולא החזרתי לכיס עד שלא אמרתי בקול רם
"ארבע ורבע".
אני אוהב להכנס לפיצוציה שליד הבית שלי בשעות כאלו של הלילה.
אני מיודד עם רוב המוכרים שם, ותמיד משעמם להם כשאין כל-כך
לקוחות, כך שאפשר להעביר שיחה נחמדה. אמנם כל העובדים בפיצוציה
הם גברים, אך רכילות, דיבורים על סקס וקצת צחוקים יכולים
להשכיח ממני קצת את החצי-דיכאון שאני שרוי בו. החצי-דיכאון
שנובע כמובן מהתקופה היבשה שלי. מה גם שאם נמצאים כמה דקות
בתוך פיצוציה, אפילו בשעה כזאת, יש סיכוי גבוה לפגוש בחורה.
משנכנסתי אל בית העסק הפועל 24 שעות, הרים המוכר את עיניו
מהשבועון שבו קרא, ובירך אותי לשלום. היה זה אחד המוכרים
האהובים עלי, לכן הדלקתי סיגריה מהקופסה שמכר לי הרגע והחלטתי
להשאר קצת. "מה אתה קורא שם?", שאלתי, מפנה את ראשי אל העיתון
שלו. הוא החל לדפדף בקצב, "זה עיתון שמחלקים חינם, היה להם פה
בדיחה משהו טוב".
הוא הגיע לעמוד עם הבדיחות וסיפר לי אחת מהן. צחקתי, אבל מרבית
הריכוז שלי היתה בצילום של אשה ערומה שקלטתי באחד הדפים כאשר
הוא דפדף מהר. "תביא שניה לראות משהו", אמרתי, חוטף לו את
העיתון ופותח בעצמי בדפדוף עצבני. הגעתי לערומה שלי ובהיתי בה
בעודי ממלמל "כוסית". המוכר לקח בחזרה את העיתון והביא דפדוף
מהיר נוסף. "בוא תראה מה זה כוסית", אמר.
בינתיים נכנס לקוח. בחור ממושקף כבן 25-30, גבוה ושמן עם פצעים
על פניו ותספורת חנונית במיוחד. "תן לי בבקשה מרלבורו לייט",
אמר. המוכר זנח את העיתון, מותיר אותו פתוח בעמוד אקראי ופנה
אחורה אל הסיגריות. הבחור הממושקף השיג את תשומת ליבי ואמר
"זיינתי אותה", כאשר הוא מצביע על הדף הפתוח בעיתון. זו היתה
פרסומת למשהו, עם צילום של כוסית מתכופפת מעט, לבושה בחוטיני.
הכוסית צולמה מאחורה, ורק התחת וחלק מהגב נקלט. חייכתי. "איך
אתה מזהה אותה?", שאלתי. הבחור צחק "אם היית מזיין דבר כזה גם
אתה לא היית שוכח". צחקתי בקול רם, והעלתי באותו הרגע את ערכו
של החנון הזה מ'סתם לקוח' ל'בחור מצחיק'.
הבחור המצחיק הזה לבש מכנסיים קצרות וסנדלים, אשר חשפו את
הפצעים המגעילים ברגליים שלו. נערה רזה ונמוכה נכנסה לפיצוציה
והלכה לאגף השוקולדים. הבחור החנון הדליק מרלבורו לייט ופנה
אליה ב"מה נשמע" וחיוך כובש. לא האמנתי. החנון הזה מתחיל איתה?
מאיפה יש לחנון שמן עם פצעים כזה בטחון עצמי? היתכן שהוא לא
צחק בקשר לדוגמנית התחת בעיתון? היה באמת משהו בקול שלו כאשר
הוא אמר "זיינתי אותה" - זאת לא היתה רק בדיחה. היה משהו אמין
שם.
לא, לא יכול להיות. יש עדיין הבדל בין להתחיל עם סתם מישהי
שנראית לא רע, לבין לזיין תחת כזה. וזאתי בכלל לא נענתה
לחיזוריו, רכשה איזה ממתק והסתלקה.
לאחר שעזב החנון את הפיצוציה נשארתי עוד קצת עם המוכר. הוא
סיפר לי עוד בדיחות, ואלו הזכירו לי בדיחות משלי. לבסוף נמאס
לי מהצחוקים כי בכל זאת - אני בחצי-דיכאון. אז נפרדתי ממנו
בתקיעת כף ידידותית ויצאתי החוצה. שם הופתעתי לגלות את החנון
הגבוה השמן ממקודם יושב ומשוחח נמרצות עם איזו כוסית בלונדינית
משהו איכותי.
אולי זה הגידול במוח שלי שדוחק את עצמו על איזור ההגיון, אבל
ממש התענייתי בחיי המין של החנון הזה. ידעתי שבחורות אוהבות
גבוהים, אבל גבוהים שמנים חנונים עם פצעים? למה הוא ולא אני?
הדלקתי סיגריה. לפעמים סיגריה דלוקה היא תירוץ טוב ל"למה אתה
עומד ברחוב ומסתכל על חנון גבוה וכוסית?". הם דיברו כמה דקות
ואז להפתעתי הרבה הוא הכניס אותה למיצובישי שלו והם נסעו משם.
שוב הגיע קול ההגיון - אולי הוא מכיר אותה ממקודם? אולי זו
ידידה שלו או אפילו אחותו? כדאי שאני אפסיק לעקוב אחרי אנשים
ואלך הביתה לאונן או משהו.
אבל מייד הגידול לחץ. אצלי אין שטן ומלאך על הכתפיים, אצלי הם
יושבים אי שם בתוך הגולגולת. והרע מכסח את הטוב. החלטתי לעקוב
אחרי האוטו הזה בכל מחיר.
ברגע שהם נסעו קפצתי לכביש, גורם לאופנוע לבצע בלימת חירום.
הרוכב - נער רזה ושחום כבן 20 ביטא את תדהמתו ברצף של קללות
שהפנה לעברי. מייד זינקתי אליו, מפיל אותו מהאופנוע והתחלתי
לבעוט לו בראש מספר פעמים. גופו חסר התנועה לא היה יכול להחליף
את הפרסומת של "קסדה בראש טוב", בשום אופן. עליתי על האופנוע
וטסתי משם. רשיון לא היה לי, אבל עבדתי בבורגר ראנץ' איזו
תקופה, והיה לי שם חבר במשלוחים שלימד אותי לנסוע.
במהרה מצאתי את המיצובישי של החנון והכוסית. הוא אפילו נסע כמו
חנון! אותת לפני כל פניה ולא דהר. בסופו של דבר הוא החנה (עם
ווינקר ימני) והם יצאו מהאוטו. הם פסעו מחובקים אל כניסה של
בניין דירות. ידעתי שאם הם יכנסו לבניין אני לא אוכל לראות מה
הם עושים שם. הרגשתי תסכול. בשביל מה הגעתי עד לפה בכלל? אם זה
היה אפשרי הייתי שותה מהחנון הזה את כל הבטחון העצמי שלו. זה
לא פייר, למה טמבל עם פצעים מוגלתיים זוכה בבחורה ואני שוכב
לבד במיטה כל לילה עם הזין שלי ביד? בלי לחשוב ירדתי מהאופנוע
ורצתי לכיוונם. תכננתי לקפוץ עליו מאחורה אבל כנראה הוא שמע
אותי מתקרב, כי הוא הסתובב ברגע האחרון והכניס לי אגרוף לאף.
חנון או לא חנון, היה לבנזונה הזה כוח. שכבתי על רצפת הרחוב,
זועק מכאב ומדמם לכל עבר. לקח לו כמה שניות לזהות אותי. "אתה
זה מהפיצוציה?!", אמר בהפתעה.
"באמת זיינת את הדוגמנית-תחת מהעיתון?", שאלתי. החנון פרץ
בצחוק. לאחר שנרגע מעט הוא לחש לכוסית משהו באוזן וזו הורידה
מייד את מכנסיה, והתכופפה מולנו - חושפת תחת חטוב עם חוטיני.
החנון רכן לעברי ואמר "לא אחי, זו היתה בדיחה". |