"ובכן, מונוכרמטיות האליגניזם של הגן הרצסיבי הזה, אינה אלא
התגלמותה של האוסמוזה הפולחנית שהייתה ידועה עוד לחרטומים
הקדמונים, בעיקר אלו מהאיזור הצפון מערבי של הנילוס, שהתעסקו
בזמנו בעיקר בליטוש אבני חן ובדיני הלכות המוטרא (זוהי האמונה
שהייתה נפוצה באותם ימים באיזור זה), שכמובן התקשרו באופנים
שונים לפוליגמיה השבטית שהשפיעה אחרי כן רבות גם על
הדיסציפלינה האליטיסטית."
קראתי את השורות האלו, ומייד הבנתי שמדובר בעוד תיאור פשטני
שמנסה לשפוך אור חדש על הלהיט החדש בקרב האקדמיה המודרנית -
השימונטרובסקיה.

שמעון טרובסקי נתן לתורה שפיתח(או גילה) את שמו שלו, ובצעד
יומרני אך מעורר מחשבה זה בעצם הגדיר תורה שלמה, שכן הרעיונות
העומדים בבסיסה יש בהם מן החדשנות ומן היותן פורצות דרך, אך
דרך זו אינה מובנת והתורה כולה מתגלה בשלב מאד מוקדם של הבנתה
כבלתי ממשית או ניתנת למימוש במציאות.
למרות כל זאת היא ייחודית בכך שחוקיה מוחלטים ובלתי מעורערים
שכן היא מסתמכת על הדמיון ועל ערפול התפיסה, והמושג "שקר" לא
קיים בתוכה או רלוונטי למהותה. יש שהגדירו אותה כ"תורת הכלום"
ויש שאינם מתייחסים אליה כתורה, אלא כתזה פילוסופית נסיינית
ואנכרוניסטית, אך לדעתי התיאור המתאים לה ביותר הוא תורה חסרה
ואישית.
אישית שכן היא אינה תקפה או מתיימרת להיות תקפה על מישהו אחר
מלבד שמעון טרובסקי שהוא אישיות מופלאה בפני עצמה, וחסרה כיוון
שאפילו על שמעון טרובסקי עצמו היא אינה תקפה, אם מתייחסים אליה
כתיאור של עצמה שהוא פרדוקסאלי ומלא בסתירות, למרות שההגדרה
הראשונית שלה לפי המשפט הראשון (וכמובן הבלתי מוכח או מבוסס
כמו שאר המשפטים השימונטרובסקים) הוא "זו (השימונטרובסקיה) או
כל תורה אחרת שמכילים מרצון או שלא מרצון בתוך הגדרה זו מגדירה
את עצמה בעצם קיומה" מה שנותן לקורא הטרי הרגשה מוטעית ממבט
ראשון שתורה זו היא בעצם תורת התורות.

כגישה בעלת חוקיות מסויימת רבים השוו אותה למתמטיקה או לוגיקה
שכן היא בנוייה כמערכת של חוקים, אך החוקים מגדירים את עצמם
כבלתי תקפים או כאלו שאפשר להתייחס אליהם ברצינות או להסתמך
עליהם במשפטים אחרים או פיתוחי משפטים.
אני תמיד חשבתי שהשימונטרובסקיה היא לא יותר מגיבוב של שטויות,
אך ממבט מעמיק יותר על חייו של שמעון טרובסקי ניתן לראות בה
אינטרוספקטיבה מעמיקה ואפילו חדשנית מאד מבחינת אבחון
פסיכולוגי לגבי אישיותו של טרובסקי.
כדי להסביר את עמדתי, אאלץ לפרט מעט על חייו של שמעון טרובסקי
על-מנת שתוכלו להבין מהיכן הגעתי לעמדה זו.

שמעון טרובסקי נולד בסוריה בתקופת שלטונו של מהרג'ה קנטקיז
החמישי, ב-1547 לספירת ההג'ירה. הוא נולד לאב מוסטאקי ואם
סורית, מה שלא היה מקובל בחברה הסורית המקומית של אותה
תקופה.על ילדותו אין אנו יודעים במעט דבר משמעותי שכן
הליגיונים האונטרניים האמיתיים השמידו כמעט חצי מאה מאוחר יותר
את כל הידע הישיר והגלוי שהיה בנמצא לגבי חייו של "היהודראלי
העריץ מחלב" הלא הוא טרובסקי.
אך למרות זאת המלומדים והאקדמאים של אותה תקופה השתמשו בשיטות
מיושנות (אלקטרו-מגנטיות) כדי לשמר את הידע כדי להוציא לעולם
את האמת בעת המהפכה שתבוא,כמובן, רק 320 שנים אחרי השתלטות
טרובסקי והלוביבנים, כאשר הם נעמדים מאחורי האידיאולוגיה
הזוטראפית שהיא למעשה זיוף או שכתוב די עלוב של הקומוניזם
הסיני של עת הביניים השניה.
בתקופה זו הוא כמובן התכחש לשימונטרובסקיה וכך היתה גם מדיניות
השלטונות עד גילוי ופענוח הכתבים האלקטרומגנטיים לפני פחות
מעשור.
כמובן שמנקודה זו כל קורא שמבין ולו מעט בבסיסים של 3 השנים
בגן הלימוד הכיראנטי, כבר יכול לראות לאן אני מגיע.
הרי הדימוי העצמי השימונטרובסקי, החמקמק כל כך ומתחבא מעצמו,
הוא בעצם אילוזיה קונטרדיפיוזיונית של הממסד הפירוגנדי, שנגדו
קרא טרובסקי קריאת קרב בצורה שבה הדרך היחידה להילחם בפקידי
הממשל הבלתי אנושי ששרר אז הייתה ליצור עינוי וסבל לבני האדם
כך שייצור תהליך של פסיכולוגיה הפוכה, או הגזמה אבולוציונית
פינוגמאטית כמו שקרא לזה רקוטינבה עוד בביסנטניה השלישית
לפריי,ובכך לגרום להם להבין מהי הדרך היחידה בשבילם - דרך כלל
הדרכים, המיושמת בצורה היעילה ביותר בעצם ימינו אנו.

ההבנה של רוב האנשים המתיימרים להיות מומחים או חוקרים המתמחים
בשימונטרובסקיה לוקה בחסר ולא מעמיקה בהקשרים של זמן, מקום
ודיסקופיגיידיציה לאותה תורה שהיא בעצם כלי מזערי מאד אך חיוני
עוד יותר, שלמעשה איפשר לטרובסקי לעשות לא פחות מאשר חזון של
העתיד 450 שנה לאחר מותו, ללא אמירת החזון באופן מפורש או
עקיף, ועל ידי ביצוע חזונו שלו ושינוי פני אונטרניה כולה בצורה
הטובה והגאונית ביותר שמישהו יכל אי פעם להעלות בדימיונו, תוך
כדי הבנת הקרבן שיש להקריב כדי להגיע לתוצאות המספקות ביותר
מבחינת הפאלוניזם והמין האנושי כולו.