את ואני היינו כמו נהר רחב זורם
בו כל טיפה בטבעיות זולגת בלי שאף צד צריך להתכונן
עכשיו אני מרגיש כאילו הנהר הכזיב כבה
אבל המים לא זולגים הצידה לאזן את הכוויה

אותה זרימה רק בערוץ דקיק ,חפוז יותר
מעביר בדיוק את שהיה, רק הרבה יותר מדי מהר
כדי לא לגלוש חלילה הצידה מהתוואי -דוחפים
אבל באקוודוקט כל כך תלול אפילו עם סירה סוטים

כל אדווה שתתפספס תקווה לשלולית של אין מוצא
כל שלולית שתווצר תתיבש בשמש ותותיר ביצה
גשמי חידוש ממאנים לצוק שוב מטוב ליבם
וכך ההצרות של הנהר תגביר רק את הקץ לשנינו גם

כל חיוך לא מסונכרן וודאי מראה שאת רוצה
כל טלפון לא מתוזמן וודאי נופל רועש כמו הפצצה
הכל אתגר, כבר לא טבעי, כזרים המחפשים פרצה
בפניו של איש רעהו, מחפשים זיקה אולי קריצה

בוחנים מחדש אחד את השני ואף איש לא
יקום יאמר
מה שהיה עדיין פה, רק צריך להרחיב את הנהר.