לבד אני כבר התרגלתי להיות... קצת יותר מידי אולי...
יכול להיות שסיגלתי את עצמי לזה בכח...
מן הסתם,כזה אני.. אני הרי חייב לפעול ככה..
ואם לא? אני מיד אפול... אפול ולא אקום...
רק להחזיק מעמד, רק לא להשבר, זה כל מה שאני מבקש...

את הכרית השנייה במיטה כבר מזמן אני משאיר בעונש... בפינה.
נושם כמה נשימות עמוקות... אומר שמע ישראל ונרדם...
יובש בגרון מעיר אותי... במקום נשיקות רכות ונעימות...

אז איך אני חי? בקושי... מהרהור להרהור...
ורק לא להשבר... כי כשזה יתפרץ, זה לא יגמר..
הרי אני רגיש מידי
בוכה עם כל מיני שירים בחדר...

אומר לעצמי בלב שהכל יהיה בסדר...
ואולי... אולי סוף סוף תבינו אותי...
תבינו כשאני אסיים ואגיד... שאני לא מה שאתם חושבים...
כמו השיר... שתבינו אם תחברו את האותיות בתחילת כל משפט...