היא כתבה על הציפורים.
היא כתבה על הציוצים.
היא כתבה על החיוכים.
היא כתבה על החיים.
היא כתבה על הסבל.
היא כתבה על הכאב.
והיא כתבה על אהבה שלא תגמר.
על ילד שהחליט להופיע ולשאול לשמה.
ילד שנגלה לעינייה כאשר לא חייתה.
ילד שהחזיר לה את העיניים והנשמה.
ילד שהיום היא מודה לו בליבה.
בליבה שנמצא היום בחדרו, שוכב על מיטתו, ופועם בקצב אחיד ורגוע
ויחד עם זאת בקצב פרוע ומהיר.
קצב של התרגשות, של רגיעה, של אהבה.