|
שקיעה סגולה
וברקיע ענן.
חולות צהובים
על שפת ים,
שם הם היו בתוך חולות של אהבה.
ריח פרחים מתוק
שרק נתן לה,
עוד התנדף באויר,
עוד נותר באפה.
החיוך היה כל כל מקסים
והמבט היה נפלא.
רוך שפתיו על שפתיה,
והזיכרון חזק
ולא יוצא.
כל רגע היה חשוב.
של שניה חדרה עמוק.
חום גופו בלילה שחור
מילא את ליבה.
עד אותו בוקר
היתה בטוחה שמצאה אהבה.
הבוקר הגיע
והוא נעלם באופק
הזיכרונות מושרשים
וליבה בוכה
ובלילות היא עוד חושבת עליו
אך יודעת שהוא כבר לא יחזור
שהוא כבר לא יהיה שם. איתה. |
|
|
"אז מפיסטו אמר
לי שאני חייב
להפסיק לדבר
לעצמי או שאני
אשתגע, אז אמרתי
לו: "מפיסטו,
אתה הרי דמות
דמיונית בראש
שלי שאני משוחח
איתה כבר שנים,
אז תירגע, כן?
-דיבורים שביני
לבין עצמי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.