אחרי זמן כל כך רב של התמכרות, אחרי שחשבתי שאני לעולם לא אוכל
להרגיש את ההקלה המדהימה הזאת, אותה אחת שבא להראות לנו שהכל
בסדר עכשיו, ושאין לנו ממה לפחד, פתאום, ביום מעונן חלקית
שכזה, הבנתי שנגמלתי. התוודתי על הבעיה שיש לי, האובססיביות
יתר שיש לי לאותו דבר, התלות האין סופית שיש לי בו, הבנתי את
מקור הבעיה, את הצעד הראשון עשיתי, עכשיו נשארו לי שאר הצעדים.
אבל עמוק בפנים יש לי את ההרגשה החמימה הזאת שאני יכולה לעשות
את זה, אם אני רק באמת ארצה להיות נקיה, להרגיש את החיים ולא
לחיות במצב של כניעה לאופציה הנוחה יותר, הקלה יותר אבל
המכאיבה יותר לטווח הארוך.
ואולי, עוד כמה זמן, הגוף שלי יתנקה, ויהיה בריא יותר, והגמילה
תעשה סיבוב שלם, וכמו כל הדברים המחזוריים בעולם, גם לה יהיה
סוף והתחלה.