דניאל אלון / פריקה |
ואומרת בקול: הכל לטובה.
איך שהכל כל כך מתבלבל,
איך זה פתאום, בוכה הנשמה.
לא בועטת, לא צועקת,
מכניסה את הכל בנשימה עצורה.
נושמת, צוחקת, רועדת, חושבת:
את הכל עוד מעט, אפרוק לתוכך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|