טיילתי לתומי
ופתאום שמעתי רעש התנפצות הזכוכיות.
נבהלתי  עד כדי איבוד הכרה.
לכשפקחתי את עיניי,
ראיתי מולי
איש מכוסה בדמו.
לפני שניות אחדות היה איש רגיל,
ועתה הוא פצוע וכואב.
שאלתיו: " מה קרה לך?"
" הבועה שלי התנפצה" - השיב בעצב נורא.
" כל חיי חייתי בתוכה,
העשויה מזכוכית שקופה
ובצדדיה החיצוניים מראות,
דרכן אתה רואה את עצמך.
עד עתה, בעיניך,
הייתי דומה לך,
בעצם, הייתי בדיוק כמוך.
כי זה מה שראית בתוך מראה שמחוץ לבועה.
כי לא התעמקת, כי זה מה שרצית.
מבפנים ראיתי עצים ירוקים ושמיים כחולים,
האדמה הייתה חומה, טיפות הגשם היו שקופות.
העולם היה שונה, היה לי עולם משלי,
ייחודי וצבעוני.
ועכשיו... העצים כחולים, השמיים ירוקים,
האדמה שקופה, יורד גשם סגול,
ויש המון פרחים אדומים סביבי."
איש מת מפצעיו,
ההודעה נמסרה
למשפחתו וחבריו,
מאחר שכולם חיפשו גופה שהייתה חיה בתוך בועה,
לא הייתה שום הלוויה.
אף אחד לא רצה לשמוע כי הבועה התנפצה,
אף אחד לא רצה להכיר בנפש שונה.
אולי, אם הייתי פותח את דלת הבועה שלי
הייתי מציל את האיש,
אך פחדתי ללכלכה בדמו...

ביקשתי מטכנאי הבועות לבדוק את הזכוכיות,
אפילו הזמנתי מנוי לבדיקה של פעם בשעה,
כי נבהלתי נורא מהמחשבה שפתאום אני יכול להימצא
מחוץ לחלונות עם מראות חיצוניות,
שפתאום יגלו את הנפש המסתתרת בתוך בובת ראווה.