נתתי לך להיכנס לתוכי
ללב שלי, לראש שלי, למוח שלי, לידיים שלי
נתתי לך לנשק אותי
לחבק אותי
להיות קרוב אליי, הכי קרוב שבנאדם יכול להיות...
נתתי לך להיכנס לי לתוך הנשמה
סיפרתי לך את הפחדים שלי
את האכזבות שלי
סיפרתי לך מה פוגע בי, מה גורם לי לאבד שליטה...
ואתה, הפנמת את זה... השתמשת בזה
נגדי... השתמשת בהכל
בנשמה שלי, בכאב שלי, בייסורים שלי
השתמשת בי - כדי לפגוע בי...

איך יכולת לעשות את זה ולהישאר אדיש כל כך?

בהתחלה פחדתי... לקחתי הכל לאט
חיכיתי, לקח לי המון זמן לסמוך עלייך
לסמוך על האהבה שלך אליי...
להפתח אלייך... לקח כל כך הרבה זמן
ואחרי כל הזמן הזה, אתה עוד משתמש בזה?
בכאב שלי, אתה משתמש נגדי...

אני לא רוצה יותר לראות אותך
לא לדבר איתך
לא רוצה שתתקרב אליי...
אני בוכה בלילה
נושמת את הכרית, את הסדינים,
אולי נשאר הריח שלך עליהם מהפעם האחרונה שישבת שם...
לא נשאר, כנראה עבר הרבה זמן
בלילה, אני עוצמת את העיניים ומנסה להרדם...
אני מרגישה אותך מחבק אותי, חזק חזק
כמו שרק אתה יודע
אני מרגישה את השפתיים שלך על שלי
כאילו אתה מנשק אותי
אני פוקחת את העיניים, מתפללת שתהיה שם
שזה יהיה אמיתי, אבל זה לא
אתה לא שם...
אני מרגישה כאילו נעלמת לי מהחיים...
אני רוצה שתעלם לי מהחיים, מהלב, מהראש
אבל אני לא יכולה בלעדייך...
אני אוהבת אותך.

הנה, מזה פחדתי... בדיוק מזה,
לא רציתי שזה יקרה לי שוב, לא רציתי
ניסתי לעצור את זה
ניסיתי לא להתאהב, אבל לא יכולתי לעצור את זה
אתה זוכר... כשבכיתי לך, אמרתי לך שאני מפחדת
שאלת אותי ממה אני מפחדת
אמרתי לך שאני מפחדת מאהבה...
פחדתי כל כך להיפגע
אמרת לי שאין לי ממה לפחד
שאתה איתי ושומדבר רע לא יקרה
הבטחת לי שהכל יהיה בסדר
הבטחת לי שלא תפגע בי בחיים
הבטחת לי שבחיים אני לא אבכה בגללך
הבטחת...
ולא קיימת.

ועכשיו...
אני כן בוכה
אני כן פגועה
אני כן מאוהבת בך ואוהבת אותך...