חיית הכוח שלי היא ג'וק מת. קטן כזה, שחור ומגעיל. יש כאלו
שקוראים לו "חיפושית זבל". כשהייתי בת 10 לערך, מישהו ריסס
עליו איזה סנו, K300, או אולי K400 אבל זה לא חשוב, והוא
פירפר. ואז חליתי. אחרי כ- 15 חודשים כבר הצלחתי להבריא. עם כל
הכימיקלים שהכניסו לי לתוך הגוף, אני ניצלתי בנס. כשהייתי בת
13, הוא כבר היה מת לגמרי. הוא גם לא פירפר, והגופה שלו הייתה
לבנה, רקובה. עכשיו, שכבר זרקו את הגופה לזבל והיא הפכה להרבה
פירורים, והם התערבבו ביחד עם כל האשפה שהייתה שם, אין לי שום
חיית כוח אחרת. אין לי חיית כוח. הג'וק שלי לא יכול עוד
לפרפר...

הייתי רוצה שזה יהיה למור. קטן, מתוק, ושובה לב. עם זנב ארוך
ושחור, ואוזניים קטנות וחמודות, ופרווה רכה בצבע נחושת. אבל
מישהו אחר זכה בלמור, לא אני. לי יש ג'וק, ג'וק מת. הוא אף פעם
לא שמר עליי, מלבד פעם אחת- כשהציל אותי ממוות בגלל עודף
כימיקלים בגוף. אז הוא פירפר. יבוא יום, ואני אודה לג'וק המת
שלי. אני צריכה ללמוד להעריך אותו יותר. אחרי הכול, לא כל יום
ג'וק מת מציל אותך ממוות.