החורף הגיע במלוא עוצמתו.
מותיר שובל,
של סתיו.
הכפור הטהור ממלא את נשמתה,
המיוסרת,
המאושרת.
מיוסרת היא מעצם היותה.
מעצם היותה היא, החיה את חייה אלה.
מאושרת היא מעצם היות החורף.
החורף הקר,
האפרורי,
הממלא אותה בכל פעם,
בכפור.
טהור.
יושבת היא בין הטיפות.
כותבת את סיפור הוויתה על דף נקי.
מתמלא הוא בכתב ידה העגול,
אך נותר הוא ריק ובלתי-משמעי.
החורף, אותו חורף אהוב, מציף אותה.
דמעה עולה בעינה.
כפור החורף,
חתול בודד,
ועץ.
החורף הגיע במלוא עוצמתו,
מותיר אחריו שובל,
אותה.
כתבה היא את סיפור הוויתה על דף נקי,
וויתרה.
ולא נותר דבר...
מלבד אותו הכפור.
הטהור.
שלה... |