|
וכשאמות באחד הימים
יתאספו משפחה, קרובים, מכרים
יאמרו בוודאי כמה מילים.
ידברו על מי שהייתה
ואיננה
אך לא יגידו דבר...
כי לא ידעו את אותה האחת שאיננה
כי לא יכירוה כלל וכלל.
לא ידעו את אותן המילים שכתבתי
בכל אותם לילות וימים
לא ידעו את אותן מחשבות שחשבתי
כשהיו הם אליי כה קרובים.
לא יכירו את מי שהייתי.
לא יכירו את כל כולי.
כי רק את המעט שגיליתי
ולא את כל מה שבתוכי.
לא ידעו את אותן הדמעות
לא ידעו את אותן תקוות
לא יכירו את כל שחלמתי
לא ישמעו את כל שלא אמרתי.
וידברו.
ויאמרו מילים יפות.
אך כלל לא ידעו את מי הן מתארות.
כי לא הכירו את אותה האחת, שאיננה
כי לא ידעו מי הייתה היא כלל.
ואשכב,
ואמות. לא ידועה. |
|
|
מעשה בארבעה
שהלכו בפרדס
כ"ץ, בדרך לבני
ברק.
אחד נדקר, אחד
נגמר, אחד נבצר
ורק לאלישע לא
נשאר. מה עשה?
קיצץ בנטיעות.
רבותינו, הגיע
זמן קריאת
געוואלד לאומית! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.