עמית ביט / ופנינייך עטו חרדות |
ואת לא חשת אותן לידי
וידעתי כי אם זך קולך מענוות הזעם
כן יזמום הוא את נפלאות התבונה.
ידעתי - גופך תמיד עונד צבעים מפוסטרים
וטרם זמנם הגיע.
ברזל גופך חם ורחמך לומד להתעגל.
צניעות שפתייך,
כמו פנינים הנסגרות בלילה
ולכן,
מה לומר עוד
לא ידעתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|