"שליחות קטלנית שלוש.... סרט השבוע בהום סינמה."

שפחת מין מקסימה וחיננית עובדת אצל אבא שלי.
היא עברה בנפנוף מברשת אוורירית מול הטלויזיה בדיוק באמצע
הפרסומת על הסרט האהוב עלי, מנסה לנקות גרגירי אבק דמיוניים,
כשהחצאית הקצרה מתאמצת לכסות לה את כל הישבן.
"עוזרת" קוראים לזה היום, הא?!
את האמת שאני לא יודע איך אמא שלי מסכימה להעסיק אותה.
טוב, אבל גם לה אני לא חושב שאכפת כ"כ... יש לה "חברים" אחרים
משלה.
במחשבה לעומק... יכול להיות שלהורים שלי יש נישואים פתוחים?!
טוב אבל מי יודע. ובעצם... למי אכפת?

בעיקרון היא מתחילה איתי ככה תמיד. אני יודע.
כשבא לה לתפוס איזה זיון טוב ממישהו קצת יותר צעיר (ו... נאה!)
מאבא שלי, אז היא עוברת מול הטלויזיה בכל מיני פוזות משונות,
ומנסה "למשוך" אותי...
ת'אמת שלא אכפת לי, היא דווקא חמודה. קטנה כזאת, צנומה, עם חזה
עומד. אז באמת מה אכפת לי?

בפעם הראשונה שזה קרה הלכנו לחדר שלי בקצה המסדרון, והיא עשתה
את עצמה אוספת את נעלי הצבא שלי מפתח החדר ומכניסה אותן
פנימה... רק שבדרך גם היא נכנסה. וגם אני. ונעלנו.
היא התחילה לשאול אותי שאלות כמו "יוניל'ה מותק איך בחיל
הא'וויר?! מסתדר שם?" (כאילו שהיא לא יודעת, אבא שלי מבלבל לה
את השכל כל היום על כמה הוא גאה ב"יוני שלו"), או "חמוד, יש לך
חברה? מה.... לא הגיע הזמן?!" בקיצור, עניתי לה יפה על כל
השאלות, אפילו שראיתי בעיניי'ם שלה שהיא מתה כבר לקרוע מעלי את
הבגדים, ואמרתי לה שאני חושב שהיא נורא סקסית. אז היא עשתה אתה
עצמה מופתעת וענתה לי :"באמת?" בקול חתולי משהו, "איזו מחמאות
יוניל'ה..."
תוך שניה היא ליטפה לי את הפנים וירדה עם הידיים לחזה, מעסה
אותו בעדינות. "אוי חוה, את גם נורא רכה, איזו עדינה..."
"כן יוני, כן? כן מתוק?" והמשיכה באנחות שהפכו לגניחות...
היא השכיבה אותי בפראיות על המיטה והתחילה ללקק לי את האוזן
השמאלית. ירדה עם הלשון לעינים, לשפתים, והצמידה אותן בנשיקה
ארוכה וחושנית.
"אמממ, חוה, אמממ זה בסדר מבחינת אבא?"
"ממממה? אאאא... בא? איפה אבא? אה... נממ נממ אנממ אבא בישיבה
נממממ מתוק..." היא כבר היתה בעיצומה של מציצת איבר המין
הגברי(!) שלי.
"אה, אז בסדר, אה... כן... חוה... כי זה בדיוק מה ששאלתי,
חוה...".
"יופי מותק יופי..."
היינו שנינו ערומים, והחזה שלה באמת עומד, כמו שאבא אומר לי
תמיד.
אני חושב שהוא חושב שזה הדבר היחיד, או לפחות הכי שהוא אוהב
בה... כי הוא לא מפסיק להזכיר לי את זה.

עכשיו היא שוב עוברת מול הטלויזיה, כנראה נמאס לה כבר מאבא, הם
בדיוק חזרו לפני שבוע מחופשה במלון הילטון אילת. אבא אמר לאמא
שהוא בכנס של עורכי דין. לא חושב שיש דבר כזה.

"אויש חוה! את מוכנה לא להסתיר לי? נו... עכשיו אני לא יודע
באיזה שעה הסרט!"
"לא נורא מותק לא נורא..." היא ניסתה להישמע חושנית ככל האפשר.
אבל כל מה שיצא לה זה סתם קול נוהם כזה... בכלל לא חמוד.
"אוף חוה תעשי טובה, לכי לאבא קצת". דיברתי אליה כמו אל חית
שעשועים. טוב, זה בעצם מה שהיא, לא? רק היא גובה מאבא קצת יותר
כסף.
"אה?" היא היתה בהלם, "מה אתה בעצם אומר, שלא בא לך עלי?" זו
היתה הפעם הראשונה שהיא לא התבישה לדבר על זה והיא די הפתיעה
אותי.
"שקט חוה! את רוצה שכולם ישמעו?"
"לא אכפת לי יוני! אתה לא מבין! לא אכפת לי כבר! זהו! נמאס לי!
אני מתפטרת! ואני גם אומרת לאמא הזונה הזאת שלך הכל על אבא
שלך!"
"חוה... את יודעת שלא אכפת לה..."
"אז יופי! שלא יהיה אכפת לה! לא אכפת לי שלא אכפת לה!"
"מה אכפת לי..."
"גם לא אכפת לי שלא אכפת לך! חשבתי שאתה שונה... אתה בדיוק כמו
אבא שלך! נמאס לי משניכם! נצלנים עשירים ונפוחים שכמותכם!"
"נו... ומה רע בזה? את מקבלת את שלך, אנחנו את שלנו."
"יוני... הוא גם יודע עלינו..."
"מה? סיפרת לו עלינו? מטומטמת אחת... מה אין לך שכל?"
"דווקא יש לי, השתלתי אחד... אבא שלך מימן לי"
"נו... את רואה? וככה את מחזירה לו?! אסססס בוגדת..."
" 'צטערת", היא אמרה לי.
"מה?!" הייתי בשוק.
" 'צטערת אני חוזרת לרוסיה, למשפחה שלי. גם שם לא אוהבים אותי,
אבל לא משנה..."
"מה? זאת את? לובה? מהטלויזיה?"
"כן... 'סדר, אני אגלה לך. זאת אני!" והיא משכה כאילו את כל
הפנים שלה החוצה וחשפה מתחתם פנים לבנבנות, משקפיים ענקיות
וליפה בלונדינית ענקית.
"מה? שכבתי עם לובה? איזה גועל... אני לא מאמין!"