מישהו אמר פעם שאנחנו כ"כ קטנים ביקום העצום הזה, שלמעשה אנחנו
ממש כמו גרגר של אבק. אנחנו וחיינו כ"כ קטנים, שאנו בכלל לא
קיימים. כל מה שקורה, אתה, כן, אתה, שקורא עכשיו את היצירה
שלי, אתה לא קיים, היצירה שלי לא קיימת, העולם הזה לא קיים.
ואני אומרת בואו נחייה חיים קטנים-קטנים בבית קטן-קטן. אני
אתבגר, אלך לצבא, אתחתן בחתונה קטנה עם בעל קטן ויהיה לנו כלב
פצפון וילד (אולי אפילו 2) מזערי ממש. אני אזדקן באושר שרואים
רק עם זכוכית מגדלת ואמות מוות קטן, כ"כ קטן שאף אחד לא ירגיש,
אולי, חוץ מאלה שבגודל שלי. והם אהבו אותי אהבה קטנה, אז הם
יבכו בכי קטן (אבל גדול), ואני אלך לעבר מה שמחכה לי (שד"א, גם
הוא קטן).
נכתב בהשראת הסרט "כנפיים שבורות". |
