הגל האחרון אשר טבע בים
הספיק ללחוש לרוח את המסר לעולם,
והדמעות אשר פרצו
כשהתנגש בקצף
הן זעקו, הן צעקו:
"לא תעמוד בקצב".

הגל טבע לאט-לאט,
הרוח הפנתה לו גב,
נשאר במים שוב לבד,
והוא טבע בדמעותיו.

וקול הרוח הנושבת
כל פעם מחדש לוחש
את מילותיו האחרונות
של גל שמעולם לא התאושש.

הגל שלא טעם מהחיים,
ושהיה חלש מכדי לשרוד
הגל שלא היו לו חברים
ונאלץ נגד הים למרוד.

הים נקם בגל המרדני
אשר הוגלה לעומק הסתמי
של מים סוערים ומהירים
שלא חיכו לבודדים כמוהו
ולחישת הרוח כה שקטה
שלא נשמעת אלא רק בוכה...