מוחה אותן - מדחיקה
נושמת לרווחה - משקרת לעצמי
מביטה לעבר העתיד - שהוא בעצם העבר
ובלי קץ תוהה לגבי קיומי ומקומי
ומודה על שאני זוכה לטעום
על שזכיתי לראות... ולשמוע, להריח, לגעת, ללכת ולחיות!
שלטי חוצות איבדו משמעות ופילוסופיות מאסו.
נותרתי אוחזת חזק בחבל הנפרם שמחזיק אותי בין מציאות לחלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.