הסוחר רצה למכור לי שני כדורים ורודים שיעזרו לי לחשוב, אבל לא
רציתי שום דבר, פשוט לא יכולתי לחשוב. מאז שהמטורף הזה דקר לי
את המוח, לא חזרתי להיות עצמי. היו לו סיבות לדקור לי את המוח,
אבל הוא דקר לי את המוח בעיקר כי הוא היה מטורף. אבל הוא לא
אשם בזה שהוא היה מטורף, הזונה הזאת הטריפה לו את המוח.
היא אמרה לו שהוא לא יכול להוריד ממנה את המבט ושהוא חייב למות
עלייה. היא סובבה אותו על האצבע והוא תמיד שאל את עצמו איך היא
מסובבת אותו. אני נורא סבלתי בתקופה של השיקום. הייתי צריך
להוציא את העיניים ולהחזיר אותם למקום בכל פעם שרציתי קולה.
הייתי מתעצבן על זה שלא מביאים לי חומצה טובה, או שלא מחממים
את התה שלי לחום יותר מידי גבוה.
למה עשיתי את הדברים האלה? כי היא בילבלה אותי כמו שהיא בילבלה
אותו ועשתה ממני קוואץ'. הוא היה מהמוסד, אני ידעתי את זה כי
כשהייתי אצלו בבית, לפני שהוא השתגע, הוא תמיד היה הולך לחרבן
בחדר שלו. אבל האמת היא שלא נראה לי שהוא עשה משהו במוסד כי
הוא היה שמן.
היום הוא כבר לא שמן כי עיניתי אותו במרתף שלי במשך כמה חודשים
אחרי שהוא דקר אותי. כן, פתאום היה לי מרתף. תמיד הייתי הולך
לאכול איפה שהזונה הזאת מלצרה. היא הייתה מגישה לי פירות ים
משובחים והייתי שואב אותם ברצון.
אחרי שסיימתי לבלוס את החרא הזה, לא השארתי לה טיפ ואז היא
הייתה אומרת שאני חרא. בימים בהם לא יכולתי לחשוב, הייתי ממלמל
לעצמי משהו כמו: "הכל בגלל שלא השארתי לה טיפ". אחרי שהייתי
ממלמל את זה, הייתי נכנס לאוטו שלי ושם שירים מזרחיים שעשו לי
טוב על הנשמה.
בתקופה הזאת, היא עבדה כנערת ליווי בגני תקווה. היו לה המון
לקוחות והיא אהבה אותם כי הם היו מתים עלייה תרתי משמע. היא
מצצה להם את הדם והחתול שלי היה מצייץ מתוך שינה.
לא תמיד היא הייתה עובדת. היו ימים שבהם היא הייתה נשארת בבית
ולא עושה כלום או שאולי היא כן עשתה, אבל אותי זה לא עניין...
בכל מקרה לא יכולתי לחשוב. כל מה שעשיתי היה על הילוך אוטומטי
לפי סדר היום הרגיל. גם לעבודה הלכתי, אפילו שפיטרו אותי. מה
היה איתו? בסוף הוא מת במרתף שלי... לא בכוונה... זה הכל בגלל
שהייתי משאיר אותו בחושך.

כן, אני בריא, ואתם?