[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורטל ויטל
/
מבט אופקי

אני חושבת שאני מתאהבת,
כמו בלון שמתנפח, האהבה כך מתעוררת.
וכמו כביש חוצה, מישהו עומד בדרכנו,
לא נותן מעבר, חוסם נשימותינו.
ואני לא יודעת אם הגורל טעה,
או המזל לא שיחק.
אם אתה יודע, אם אתה כלל אוהב.
ואני שרויה במן מבט אופקי על החיים,
על שבילי תמימות שמובילות לאי אילו דרכים.
אני מפחדת להתאהב, לא רוצה להתאכזב,
קיר הבטון שבאמצע רק מתחזק,
הוא יודע שהוא יכול לנצח במלחמה הלא קיימת,
השקטה מבחוץ, רועשת וכואבת מבפנים.
ואתה, הגורם, לא יודע כלום,
לא משמיע ציוץ.
אני אוהבת אותך, רק רציתי שתדע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
והנה עוד פריט
טריוויה מעניין:
בשיר הפתיחה של
רחוב סומסום
הישראלי מסבירים
איך להגיע לרחוב
סומסום (מן
העמק, אל המים,
הרחוב עולה).
בשיר הפתיחה
האמריקאי של
רחוב סומסום
שואלים איך
להגיע לרחוב
סומסום! (Can
you tell me how
to get to
Sesami
street?). יש
לנו את רחוב
סומסום 23 עונות
פחות מהאמריקאים
וכבר הבנו איך
מגיעים. מי אמר
שישראלים לא
חכמים יותר?

מכורה כפייתית
לרחוב סומסום
היגרה


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/7/01 20:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורטל ויטל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה