אישה זרה עולה לאוטובוס קו מספר 13 בתחנה השלוש עשרה שלו.
אנחנו עלינו שבע תחנות קודם.  אישה זרה מתיישבת ליד איש מוכר
שעד התחנה הקודמת אני ישבתי לצידו.  נסיבות המעבר לספסל שלפניו
אינן משמעותיות.
אישה זרה בוחרת משפט פתיחה והאיש המוכר משתף פעולה.  "אתה יודע
שאחד מכל שלושה עשר אוטובוסים מתפוצץ בפיגוע?" היא שואלת והאיש
המוכר מתפלא "באמת?! כל-כך הרבה?!" אני לא רואה אותה, אבל
מרגישה שהזרה מהנהנת בראשה.  "רוצה לשמוע עוד נתון מדאיג?"
האישה הזרה ממשיכה והאיש המוכר נכנס למצב הקשבה.  
"מחקרים הוכיחו שבממוצע שמונים ושבעה אחוז מהנרצחים בפיגועים
ישבו בקידמת האוטובוס".  אני רואה את בבואתו המשתקפת בחלון,
בודקת את מספר כסאו.  "כסא מספר שלושה עשר" הוא מכריז, "זה
נחשב מקדימה, לא?" הוא שואל בדאגה ושוב אני מרגישה את הזרה
מהנהנת.

אני רוצה שהמוכר יפסיק לדבר איתה.  שיגיד שהוא תפוס ע"י זאת
שלפניו, אבל יודעת שעכשיו הוא עושה לי דווקא. "אולי כדאי
שנעבור אחורה?" הוא שואל ומעיף מבט כדי לראות שהאוטובוס מלא.
הוא לא יכול לברוח ממני.  אני מציצה בשעון. 13:00 בדיוק.  אמא
כבר בטח מחכה לנו עם ארוחת הצהרים.  היא שונאת שאנחנו מאחרים.
אני רוצה להגיד לו אבל מסיבה כלשהי אני מפחדת לראות את האישה
הזרה ולא מצליחה לגרום לעצמי להסתובב אליו. בינתיים הם ממשיכים
לדבר.
"איך את יודעת כל-כך הרבה על פיגועים?" המוכר מתעניין באישה
הזרה וגורם לי לקנא.  מחר נחגוג שנה וחודש וזו הפעם הראשונה
שאני מקנאה.  הגיע הזמן, הוא בטח היה אומר אם לא היה עסוק
בשיחה עם אישה זרה שמספרת לו שאחיה נהרג בפיגוע לפני שלוש עשרה
שנה.  מאז היא מתעניינת, היא מוסיפה והמוכר משתתף בצערה.  "זה
בסדר, ככה אלוהים רצה" היא מחייכת ואני לא מבינה, בטוחה ששמעתי
שמץ של שמחה בקולה.

קו מספר 13 מתקרב לתחנה הסופית, והמוכר מדבר עם הזרה על מזל
ומספרים.  מספר המזל שלה זה אחד ושלו זה שלוש.  אני נזכרת
שהיום זה יום שישי ה-13 ומייחלת שלזרה יקרה משהו רע.  האיש
המוכר מתעלם מזה שרע לי.  אני שומעת את צחוקה המתגלגל מתערברב
בצחוקו הצרוד ומתפללת שנגיע כבר.  אמא תכעס על האיחור, כרגיל,
ואנחנו נתנצל ונבטיח לה שביום חמישי בעוד שבועיים נגיע בזמן
לארוחת הערב.  מבט נוסף על השעון מראה שהשעה 13:13.  פתאום הם
הפסיקו לצחוק.  נשמע פיצוץ...

אישה זרה עולה לאוטובוס קו מספר 13 בתחנה השלוש עשרה שלו.
אישה זרה מתיישבת ליד איש מוכר שעד התחנה הקודמת אני ישבתי
לצידו.  אישה זרה בוחרת משפט פתיחה והאיש המוכר משתף פעולה.
בדיעבד, זה היה משפט קצת מוזר...